הדר בלישה ברק

לעמוד הפייסבוק של הדרהדר בלישה ברק
סרף "חג" בהנחיית עידית גיל בביתה בתל-אביב, 18.12.17. 
התקבצנו 7 סרפרים וסרפריות בערב נר 7 של חנוכה (ממש אחד.ת לכל נר) שעבור אף אחד.ת מאיתנו זה איננו היה הסרף הראשון (אל תגלו לרז    אך מסתבר שהחדשים / החדשות ביטלו ברגע האחרון.
הבית היה נעים וקוזי, מרק הערמונים היה על האש, היין נפתח ונמזג לכוסות והנישנושים נושנשו לצד הסמול טוק'ס.
עידית הכריזה שהגיעה העת להתחיל, בלי הרבה הקדמות, הצגה עצמית מהירה, שתי שוש, אחד אריק ואחד זאב, ואחת מכל אחת – מיכל, הדר, ועידית.
ראשון לקפוץ למי הסרף היה זאב – אשר הביא אלינו קטע מקיצור שולחן ערוך השלם, בעריכת הרב מרדכי אליהו, שהיה דיין ומיסטיקן ובמקרה, זאב היה חבר ילדות של בנו.
הקטע עסק ב"איך מקיימים את חול המועד מבחינה הלכתית, גם אם מתקיים קושי?" העניין בטקסט לא היה מן המקום ההלכתי, כי אם מהמקום של החיבור היהודי, כפי שהגדיר זאב, גם במקום בו ישנה גדר כבר באותו המקום נמצאים הסייגים המאפשרים לפרוץ אותה. זאב העביר אלינו את הנאתו מן הסיפרות, ההתפלפלות והרוח היהודית שבדברים גם אם אינו מקיים את ההלכה עצמה. הטקסט הוביל לשיחה על החיבור היהודי לחגינו ואילו חגים בכל זאת ישמרו עם בוא המשיח.
שוש .ל. העדיפה לכתוב בעצמה קטע מקורי על חג החנוכה ועל הקשר בין הגיבור הכובש את יצרו (ודחפיו), במקומות שונים בחיים ואפילו אל מול אכילת הסופגניות בחג. השיחה נסובה מהר מאוד סביב אוכל, אנחנו אוהבים לדבר על אוכל ומבינים שיש לו מקום מרכזי כמעט בכל חג אם לא בכולם. ואולי קל יותר לדבר על אוכל מאשר על דחפים אחרים.
הטקסט של שוש בהחלט גרם לנו להרהר בדברים האלו. וגם לראותם בסרף עצמו, למשל הדחף לדבר גם אם לא תמיד מתאים בדיוק באותו הרגע ועל הניסיון לכבוש את הדחף הזה. הטקסט של שוש גם האיר את חג החנוכה כחג של גיבורוּת ואור, והזכיר שכמעט לכל עם יש חג שכזה.
שוש .ו. שיתפה בטקסט של השיר "מעשה בלביבות" של תלמה אליגון
http://shironet.mako.co.il/artist…
חלקנו גדל עליו, שיר מלא חן, חזרתיות וריתמוס, כמו שיר ילדים, עבור אחד זה היה שיר על זוגיות ועבור אחרת שיר על המתח בין פמניזם לשוביניזם. ובכל מקרה, הוא שבה את ליבנו והעלה חיוך על פנינו כשחלקנו לפחות הצליח לדמיין בראשו את המחזה של רבי קלמן, אשתו והלביבה הנחשקת.
אריק ממחיז ומגיש לנו בצורה יפה טקסט מתוך פוסט בפייסבוק, על דייט חנוכה המכונה על ידי כותבתו "באנו חושך לגרש" ובפוסט תיאור של דייט לא מוצלח (למרות שלפני המפגש הוא היה נראה מבטיח) אך הפער בין הניפגשים גדול ומר וגורם לכותבת להרגיש כי היא נמצאת בעצם במשימת גירוש החושך בכבודה ובעצמה.
היו שהטקסט עורר בהם השראה, היו שעורר בהם צחוק והיו שעורר עצב, מעניין איך אותו טקסט גורם לכל אחד.ת למצוא בו משהו אחר, וזו תמצית הבוקסרפינג כמעט.
לפני ההפסקה זאב מבקש לשאול אם כל אחד יכול לשתף איזה חג הוא הכי אוהב ולמה, והתגלה שהאהבה לחגים יכולה להיווצר בעקבות השימחה, האוכל (שוב אוכל), המשפחתיות והקירבה ליום ההולדת למשל או בעקבות מזג האויר השורר בו, החופש שהוא מספק או בכלל בעקבות השקט והחוויה היחודית והשונה שיש בו לעומת יתר ימות השנה.
ההפסקה הטעימה למדיי היתה למעשה סוג של סרף בתוך הסרף, התענגנו על מרק הערמונים של שוש, והסלט העשיר והמימרחים של עידית ודיברנו בסוג של "ארס פואטיות" על סרפים באשר הם, על חוויות מסרפים אחרים, על מה זה בוקסרפינג…
לאחר ההפסקה הקראתי אני טקסט של אתגר קרת מתוך "אלכסון" אם חגים היו ילדים:
https://alaxon.co.il/…/%D7%90%D7%9D-%D7%97%D7%92%D7%99%D7%…/
הטקסט הביא אותנו באופן טבעי לדבר על מושגי ההתנצלות והסליחה, על הדברים הלא פתורים מהעבר, וגם על הלגיטימיות לשקר אם אני תופס עצמי כ"מוזר", יש מי שמצא את חוויות הילדות ממשיכות להשתחזר בחיינו כל העת, כמו חלק מהחוגיות – מעגליות של החגים ויש מי שהזדהתה עם אתגר והקירבה המיוחדת ליום הכיפורים (הסכמנו שהוא חג). והבעת סליחה בסמס מסתבר לא מספיקה.
מיכל הקריאה למעננו קטע מתוך "הינני" של ג'ונתן ספרו פויר, על זוגיות מלאה בטקסים – מן חגים אישיים וזוגיים, בימים יפים של הקשר. מיכל סיפרה שההתפרקות של הזוגיות הזו (+3 ילדים) בהמשך הספר קיבלה ביטוי גם בהתפוררות של הטקסים החגיגיים שהיו ייחודיים להם כל כך.
זו היתה הזדמנות לדבר על דברים קצת אישיים, על ה"חגים" שאנו מייצרים בחיינו ללא תלות או כפייה של משהו חיצוני שמחליט בשבילנו – יש לחגוג!
אחרונה חביבה היתה זו עידית, שהקריאה מיומנו של מאושפז חגים אשר כתב יהונתן גפן, (חמו של אתגר קרת, והמשפחתולוגיה מתארחת גם בסרף החג 
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/239/711.html
שנון, ציני ומדוייק כהרגלו, על המעיקות שבחגים האינסופיים, עד שכמעט אין סתם ימים רגילים ומשמימים במשך השנה וגם כשרוצים "לברוח" מזה אי אפשר ממש, אפילו לא ב"חגיגהה" שם הוא מאושפז. היו ביננו שניזכרו שבתרבויות אחרות יש אפילו יותר חגים ומועדים… ויכול להיות שכולנו הזדהנו איפשהו עם מה שיהונתן תיאר, אפילו קצת, כי לפעמים מרוב חגים אפשר להשתגע.
שוב תודה לעידית שאירחה אותנו בביתה הנעים והנחתה אותנו בימים שהם גם חג אבל תמיד גם דברים אחרים ונאחל לה ולכולם הרבה טוב, נתראה בסרפים הבאים.