מיכל בראון

לעמוד הפייסבוק של מיכלמיכל בראון
סרף פתוח בהנחיית מיכל בראון בביתו של נדב מסחרי ברמת-גן. 14.12.17.

סיכום סרף פיגוע (זהירות – ארוך!)
===========
אז הנה, אחרי עשרות הנחיות, זה קרה לי. התפוצץ סרף בהנחייתי. התפוצץ כמו אוטובוס קו חמש בשנות התשעים. אשכרה, פיגוע. לקח לי כמה ימים להתאושש, ולעכל ולחזור לשגרה. מה שכן, להחליט שאני כותבת בדיוק מה שהיה – את זה עשיתי עוד באותו לילה. כי למדתי משהו מהחווייה הזאת, וגם נדמה לי שהסרף הזה נשלח אלי כמתנה מיוחדת לנוכח תפקידי בכוח, בצוות הדרכת מנחים.

מעשה שהיה כך היה. חברתנו ורד עמית פנתה לדן אריאלי (הפרופסור המכובד מאמריקה והסופר בסט-סלר של ספרים בכלכלה התנהגותית, כמו "לא רציונלי ולא במקרה") וחיזרה אחריו במשך תקופה ארוכה כדי שיבוא לסרף. הבחור הסכים, תיאם שיבוא בעת ביקור משפחתו בישראל, ורז ביקשני להנחות.

דן ביקש לא לעשות עניין מהשתתפותו אך שמו ותמונתו היו בין הנרשמים, בין המשתתפים, וגם בקבוצת הצ'אט לפרטי הכתובת וכיבוד. כך שמי שהיה ער, ראה שהוא משתתף.

בערב הסרף דן הגיע בזמן, היו קצת איחורים, וההתחלה היתה קצת איטית. בעיניי, האויר בחדר היה פחות מנינוח ונעים כמו שאני רגילה, ולכן הייתי עוד יותר חביבה.

בשיחה, דן לקח קצת יותר מקום ממשתתף רגיל (באמת רק קצת, לא יותר מזה), לשמחת רוב המשתתפים בחדר, כי האיש מאד מעניין ואיש שיחה חביב, ויש הרבה מה לשמוע ממנו. וגם טבעי שכשמגיע אדם בסטטוס שלו, אנשים סקרנים.

לאחר כחצי שעה של סרף פתאום התפרץ משתתף אחר, ואמר לדן, וזה ציטוט מדויק, "המחקר שלך זה קשקוש בלבוש", ונזף בו שהוא לוקח יותר מדי מקום, ושהוא בא לסרף ולא לשמוע הרצאה. למרות ההפתעה, הרי קללות בסרף זה דבר חריג ונדיר, אני מייד התערבתי, נזפתי בו ודרשתי ממנו להתנצל ולהפסיק להתבטא באופן שלא מקובל בבוק סרפינג. במקום להתנצל, המשתתף חזר על העלבון הזה פעם נוספת, באותן מילים. דן התנצל בנימוס אמריקאי מופלג על שאיננו מכיר את חוקי הסרף ועל שלקח מדי מקום. כמה מהשתתפות בקשו שוב ושוב להמשיך ולשמוע את דן. אני אמרתי שנמשיך בסרף ונחזור בהמשך לדבריו של דן שמעניינים אותנו. הסרף המשיך עוד מספר דקות ואני חזרתי אל דן ושאלתי אותו שוב באותו עניין שהעלה, באחד המחקרים שלו. הוא התחיל לענות, ואיכשהו השיחה גלשה מעט למקום אחר. לאחר שתי דקות נוספות, דן קם, אסף את חפציו והלך.

דממת הלם נפלה בחדר. הפיוז המרוקאי התפוצץ לי בפנים, אבל מאד מאד התאמצתי לשמור על קור רוח. פניתי אל המשתתף המעליב ואמרתי לו שהוא החריב סרף שהיה יקר לליבי ויקר לבוק סרפינג. המשתתף השתלח בי באופן אישי ואמר שאני לא מנחה ושהוא לא מקבל את סמכותי, וש"הפצצתי" את המשתתפים בשאלות ושמעולם הוא לא היה בסרף כגון זה. עוד הוא אמר שהוא לא יודע מי זה אריאלי ושזה גם לא מעניין אותו, ושהוא בא לסרף. עניתי לו שכל סרף מתנהל קצת אחרת ושהוא טועה. הוא שאל אם אני רוצה שהוא ילך. מספר משתתפות אמרו שיישאר ונדבר על זה, אך אני הוריתי לו ללכת. הוא קם והלך.

לקח עוד כחצי שעה של שיחה עד שהסרף חזר למסלולו. היה רגע שבוא אני אפילו אני שקלתי לקום וללכת, כל כך כעסתי, אבל המשתתפות החביבות ביקשו ממני להישאר. אחרי כן המשכנו בסרף כאילו כרגיל אבל לא באמת, כשבחדר ממשיך לרחף האויר המרעיל שפיזר עלינו המשתתף הפוגע. שאלתי את המשתתפת החדשה אם היא בסדר, והיא אמרה שכן, שהכל בסדר, ודווקא מאד מעניין לה וזו חווייה.

המארג האנושי בסרף היה כזה: המארח, הגבר הצעיר היחיד בחדר, דן, חמש נשים לרבות משתתפת חדשה, והמשתתף הפוגע. מתחילת הסרף שפת הגוף של המשתתף הפוגע היתה תוקפנית, והיא הלכה והפכה תוקפנית יותר כשהוא זע בעצבים בכסאו ומפגין את מורת רוחו. הוא גם שתק לגמרי עד שהתפרץ בגסות. אני הרגשתי באופן מאד ברור אגו גברי שברירי שלא יכול היה לשאת את נוכחות של גבר אחר, מצליח, איש שיחה, ששואב אליו את מלוא תשומת הלב של כל הנשים והגבר הצעיר שבחדר.

כשיצאנו מהסרף, עדיין נרעשות, חיכתה לנו "התנצלות" בצ'אט, שהיתה עוד יותר תוקפנית וגועלית, והכילה שקרים. דוגמא: שאני אמרתי על דן שהוא "חצי אלוהים" (המרכאות במקור). מייד הסרתי את המשתתף הפוגע מהצ'אט.

יצאתי מהסרף והתקשרתי לרז, לדווח לו מה קרה, ולספר לו שהסרף שתלינו בו תקוות שיתן לנו פרסום ברחבי העולם, כשל כשלון חרוץ. רז לא התרגש, תמך בי, הכיל את צערי וכעסי ועודד את רוחי, ואפילו הצחיק אותי. ובייחוד – היה חבר אמיתי בשעת צרה.

משתתפת חמודית אחת כתבה עוד באותו לילה מייל התנצלות לדן והסבירה עד כמה חריג המצב שנוצר. הוא ענה לה במייל, וגם ענה לכולנו בצ'אט, שהוא למד משהו על עצמו ועל שפת הדיבור "המחקרית" שלו, שהוא לא נעלב, ושהכל בסדר. אני כתבתי לו למחרת מייל התנצלות גם כן, ושוב הסברתי עד כמה מה שקרה הוא חריג, וגם לי הוא ענה בפירוט ובחביבות אין קץ. הזמנתי אותו לחזור ולהשתתף בעתיד, והוא הסכים.
למחרת קיבלתי עוד התנצלות אישית בצ'אט מהמשתתף הפוגע ובה הוא לקח אחריות על מעשיו וביקש סליחה. לא סלחתי, וגם לא עניתי. גבר בשנות הארבעים לחייו לא זכאי לסליחה על מעשים כאלה רעים במחי התנצלות של שלושה משפטים בכתב מאחורי מסך.

לא כותבת כאן סיכום של הקטעים שקראנו, המשתתפים של סרף חופשי זה מוזמנים להוסיף בהערות, כיון שהארכתי מספיק.

לקח לי כמה ימים להבין שהסרף-פיגוע הזה נשלח אלי כיון שלקחתי על עצמי להוביל את הדרכת המנחים של בוק סרפינג. בסדנאות למנחים חדשים שהעברנו ועוד נעביר, נעמה ואני, אנחנו עוסקות בין היתר בשאלה מה עושים עם משתתף מפריע, וגם נודעות בשאלת אופן כתיבת סיכום. אז אם עד היום חשבתי שאני יודעת מה זה משתתף מפריע –הנה ראיתי משהו חדש, בוטה הרבה יותר, פוגעני הרבה יותר, והרבה יותר קשה לניהול. נכון, (מתוקף המקצוע שלי) נתקלתי בעבר באנשים פוגעים, ואפילו פוגעים באופן אישי, אבל כשזה קורה בסרף, יש בזה משהו מאד קשה. כי הסרף מתרחש בבית פרטי של מישהו, והציפיה היא להתנהלות רכה יותר מהמרחב הציבורי המוכר. יחד עם זה, האנשים זרים זה לזה וגם למנחה שלא מכיר אותם.

אז הנה שלב הפקת הלקחים – מה עושים כשמשתתף משתלח במשתתף אחר:
ראשית – מייד עוצרים. האחריות הראשונית היא לבטחון המשתתפים. אני מייד עצרתי. ודרשתי התנצלות לדן, אבל זו לא ניתנה.

שנית – מדברים על מה שקרה. אי אפשר לעבור לסדר היום על דבר כזה, זה פיגוע, וזה יושב בחדר כמו גורילה שש-מאות קילו. זוכרים שזה קורה. כפי שאמר לי רז, הטחת עלבונות ברמה כזו היא נדירה אבל היא מתרחשת בערך אחת למאה סרפים. אז זה יכול לקרות לכם, ואם תנחו מספיק פעמים – גם זה יקרה.

שלישית – מתנהגים לפי נטיית הלב שלכם. לכו עם הלב. אם אתם מרגישים שלא תוכלו להמשיך ולנהל את הסרף בנוכחותו של מי שפגע – יש לכם זכות מלאה להעיף אותו. בשלב זה אני מציעה גם לשאול בשקט את המארח.ת אם הם רוצים שהמפגע יעזוב את ביתם. אני לא שאלתי את המארח, והחלטתי לבד לסלק את הפוגע, וזו היתה טעות.

רביעית – וברמה האישית, מה שהכי חשוב בעיניי הוא לא לאבד את האחיזה בחדר. יותר חשוב מכל מה שתעשו באותו רגע ברמת הפרטנית של הסרף. נראה לי שחוייה מסוג זה היא מבחן שליטה שלכם עם עצמכם. אם תמשיכו להחזיק את הסרף – ואני הייתי קרובה לרגע לשמוט את המושכות – תרגישו הרבה יותר טוב עם עצמכם אחר כך.

חמישית – מצפים לתגובה רגשית לא פשוטה, וקחו לעצמכם את הזמן, אחר כך, להירגע, ולהבין שזה לא באשמתכם. יש מפגעים. וכפי שאמר פורסט גאמפ – shit happens.

ששית – בעקבות הסרף, אני ממליצה לכם לכתוב את האמת על מה שהיה ולא לכבס. בלי שמות, אבל עם תיאור אמיתי. זה תרפויטי, ובייחוד, בוק סרפינג מספיק איתן ויש לו קהל מספיק רחב כדי לספוג את מנעד החוויות כולן. אנשים לא יפסיקו לבוא לסרפים בגלל שפעם אחת למאה התרחש פיגוע שכזה.

שביעית – לפני הסרף, משתדלים לברר קצת יותר על המשתתפים, לפני הבחירה. אני לא ביררתי לפני הסרף. אחרי הסרף התברר לי שהמשתתף הפוגע היה בסרפים אחרים ולא ניכרה כל התנהלות פוגענית.

שמינית – מוסיפים בטקסט של האיוונט הערה בסגנון: בבוק סרפינג לא סובלים התנהגות פוגענית. מי שיפגע במשתתף אחר במהלך סרף יורחק לצמיתות.

בטח יהיו לי עוד תובנות בהמשך, אבל די לכרגע. אולי אוסיף בהערות.

כולם מוזמנים להגיב, והסיכום הזה יעלה בדף כל המנחים ובדפים נוספים, כי הוא שיעור לכולנו.

תודה למארח, אני ממש מצטערת שכזה ארוע קרה בביתך. תודה למשתתפות המקסימות על השתתפותן החכמה והמכילה.

ומילה אחרונה לרז – חיבוק תודה ענק לך, חבר יקר, על עזרתך ותמיכתך ברגע האמת!