אביבה דמיאן

אביבה דמיאן
סרף "אובססיה" בהנחיית אביבה דמיאן, בביתה בתל אביב, 2.6.2018. 
4 נשים 4 גברים, כלב וחתול (המארחים) 1 קיפוד (שלא נרשם ולא הוזמן) ואנוכי במעגל הסרף 'כבד הראש' סביב דיון אובססיבי למדי במהות האובססיה בחיינו.
אילו היה משקיף בנו מהצד פסיכולוג, בוחן כליות ונפש אולי לא היה כה מופתע כי הרי מה יותר מתקבל על הדעת שאנו, הנמנים על קהילת הבוקסרף נהיה 'לוקים' עד כדי אובססיה באהבת המילה הכתובה, ולא כקוראים 'אלומים' אלא כחברותא שהשיח והחיבור האנושי חשובים לה לא פחות ואולי אף יותר.
רונית (חדשה דנדשה) ריגשה מאוד בקראה שיר של ניל הילבורן – 'OCD' על אהבת אמת שמצא ואיבד ועל'דרך החליף את אובססיות ה'יום יום' שלו באובססית האהבה.
סיגלית (כחודש בבוקסרף), חיברה אותנו לדיאלוג שיש/אין לכל אחד עם עצמו בציפייה למוות בקראה את שירו של לאונרד כהן – It want be darker
אריק חשף אותנו להיבט אחר משקרא את 'אובססיה' של המשוררת שירן יהודית מליק והביא אותנו לדיון ער האם אובססיה ושליטה יכולים לדור בכפיפה אחת?
גיורא קרא מתוך 'אהבה עיקשת' של איאן מקיואן והציף את זווית האובססיה שאף כי היא שלנו, לעיתים קרובות טורדת את זולתנו.
עופריקו קרא מתוך 'מאהבה של ליידי צ'אטרלי' בו תאר את האובססיה למילים בין חבורת גברים ש'לא סופרים' את הדמות היחידה הנשית המצויה בקרבתם.
שז קראה לנו את 'תפילה בנפש גס' של בנימין שבילי ושיר של אמיר גלבוע בשניהם מתוארת תשוקה אובססיבית העושה שימוש וירטואוזי במילה הכתובה האחת מינית דתית גדולה והשנייה אובססיבית וכוחנית לא פחות – למילים.
שריף היה היחיד שהביא לנו תהליך אבולוציוני של אובססיה קולקטיבית כמאפיין חברתי. הוא קרא את 'להיות בעולם' של בועז נוימן וגרם לתפנית חשיבתית מעניינת בשיח משניסינו לברר האם האובססיה לקידמה טובה לנו אם לאו..
נורית קראה את 'חלל וכו' מבחר מרחבים' של זורז פרק שתאר היטב את גבולות המרחב בו מתקיימים האובססיות שלנו ושבעצם רק כשאנו חוצים אותם אנו מצויים בתחום האובססיבי.
שמחתי, כקוראת האחרונה, שהטקסט שבחרתי הינו קטע משעשע מתוך – 'שלושה בסירה אחת' של ג'רום ק. ג'רום על האובססיה שבהיפוכונדרייה, שהצליח לפזר את הדכדוך שהעלתה ברובנו המילה הנפיצה הזו.
בנוסף ביקשתי להאיר את דעתם של חברי לסרף לפן החיובי העשוי להתקיים בהתנהלות אובססיבית וכי אילולא האובססיביות של חלק מגדולי הדור, למשל בהיסטוריית עמנו, לא היינו מגיעים עד הלום. כדוגמא, אליעזר בן יהודה שבזכותו אנו מתענגים מחידודי המילה העברית בבוקסרפינג כיום.
וגם.. מותירה לאוהדי הסרפים להחליט האם הצלחת מיזם הבוקסרפינג אינה גם היא בזכות אובססייה של איש אחד ומה היה קורה (או נכון יותר לא קורה) אילולא התשוקה.. ומה בעצם בין אובססיה לתשוקה עזה?
'סרפהולדת' (קרדיט לעופריקו על השם) ב 2.6 ביום השנה (ה-5) העולמי של בוקסרפינג. בו התרווחו בביתי 2 מעגלים: 'אובססיה' מחד והיפוכו – 'לשחרר' מנגד (הנחתה רותי).
ומכיוון שכולנו גם המשוחררים וגם האובססיבים, הננו רקמה אנושית אחת התאחדנו בסיום הערב למעגל אחד משותף להרמת כוס שמפנייה לחיי מפגשי בוקסרף נפלאים כאלה עד 120 ויותר. לחיים!