ניצה טולדנו

לעמוד הפייסבוק של ניצהניצה טולדנו
סרף "סופים והתחלות" בהנחיית ניצה (מעגל 1 מ- 2), בביתה של נגה בחולון, 16.9.2018. 

"יש לי חבר שכל הזמן מתאהב. כל כמה שבועות הוא פוגש איזו בחורה חדשה, בטינדר, באוקיי קיופיד, או סתם בחיים עצמם. היא מתאהבת בו, והוא מתאהב בה. בטח שהם מתאהבים. למה לא להתאהב כשאפשר להתאהב. ובכל פעם שהוא מתאהב אני יושב איתו ומתחקר אותו במשך שעות על כל אות ופרט. על כל הודעה שנשלחה ועל כל הודעה שנשארה בארכיון. על המבוכה של הדייט הראשון. של החיבוק הראשון. של הנשיקה הראשונה. על כל המבוכות כולן. וכשאני יושב איתו ומתחקר אותו ומקשיב בריכוז כל כך גדול לסיפורי ההתאהבויות שלו, גם אני מתאהב בבחורות שלו קצת. בטח שאני מתאהב. למה לא להתאהב כשאפשר להתאהב.

אבל אז, תוך כמה ימים או שבועות, ההתאהבות שלו מגיעה פתאום לסיומה. לפעמים הבחורה נפרדת ממנו. לפעמים הוא נפרד ממנה. ולפעמים הקשר סתם מתפוגג. בקטע מוזר כזה. זה קורה היום להרבה אנשים בגילנו. אפילו להיפרד כמו שצריך הם לא מצליחים. ובכל פעם שההתאהבויות שלו מתפוררות, משהו בלב שלי גם מתפורר ומתכווץ. החבר המנוסה שלי אולי מצליח להתגבר על כל הפרידות האלה בקלות יחסית. אבל לי הן מרסקות את הנשמה. האהבות היפהפיות שהוא הוריש לי עדיין מחממות לי את הבטן. עדיין צובעות לי את הזיכרון. ועכשיו כשהן כבר לא, קשה לי להתגבר עליהן, קשה לי לצלוח אותן.

וככה יצא שבזכות כל ההתאהבויות והפרידות האלה של החבר שלי, יש לי מלא אקסיות חדשות בתל אביב. וזה דבר נורא ונפלא. בעיקר נורא. לא. בעיקר נפלא. לא יודע."
######

הטקסט הזה של יאיר אגמון על גאות הלב בהתאהבות, על הסיומים , על ההתפוגגות , על ההתפוררות וההתכווצות חתם את שלב הקראת הטקסטים בסרף הנהדר שלנו…
שנייה לפני צלילי בלדה לאישה של תרצה אתר….

איך מתחילים לתאר ערב של "סופים והתחלות" ..מההתחלה ? מהסוף ?

16 משתתפים בבית אחד בחולון , דירה שרחשה חיים הערב..
ארוח נדיב של נגה..
מה נדיב….שולחן מופלא ואנשים סביבו ..
מלא חיים , כוסיות מונפות עם ברכה להתחלת עונת הרחצה….סליחה …עונת הסרפים בקבוצה נהדרת בחולון …

פתחתי את הסרף עם הדס גלעד:
"רציף חמש"
מתוך מאזניים,גליון 2,מאי 2018
אשה הרה יושבת ברכבת,מהרהרת בבתה , הצומחת בבטנה..

"אני חושבת עליך.על זה שעוד מעט תהיי פה,עוד מעט תתחילי את הסיפור שלך.
שלך.
עכשיו את פרק בסיפור שלי.
פרק גדול ונסתר
אבל עוד רגע וכל הפעמים הראשונות ינצו
לקראתך.
הנשימה הראשונה,הטעם הראשון,
מגע המים,צליל,מלה,דחיה,האהבה הראשונה,המין,לדה…."

כמה התרגשות בהתחלות , בפעם הראשונה…הילדה שהיא פרק בחיי אמה תגדל לחייה שלה , פרקיה שלה…

יריית פתיחה לערב, שחיים אמיתיים הוגשו בכנות מרהיבה, בפתיחות מצמררת והשתלבו עם טקסטים..

ענת פתחה בטקסט שכתבה , מקרביה, חייה…."חיי מורכבים מסופים והתחלות".
טקסט בועט ואמיתי על שינויים , החלטות , פתיחת דלתות , התמודדות עם תגובות הסביבה.
התפתחה שיחה על אומץ , אמונה ביכולות .
המעגל תרם את חלקו ל"חישובי מסלול מחדש" בעיקר בקריירה.
על טיימינג ובטחון כלכלי , מימוש עצמי וקריירות חדשות.

שרה הביאה טקסט מדהים של חנוך לוין. מתוך "מתאבל ללא קץ".
מזוקק, מדוייק,חד!

"עכשיו אתה מוכה בתדהמה, עדיין משהו
מתריס בתוכך "איך זה?! איך זה?!" –
אבל ההפתעה תחלוף, ומשונה כמה מהר
עוּבדות מתבססות, בשורת איוב מאמש
הופכת לחלק מחייך, ואתה תחיה איתה,
היא ואתה, איש וחטוטרת, והכאב
ייעשה עמום, החוד יקְהֶה, חייך יהיו
לרמץ קר, ורק מעת לעת, במשחק זדוני
של הנפש, תיפרם הוַדָאוּת, ושוב ייגע בך,
כמו כווייה, כאב ההפתעה הראשונה,
כאב שאין גבול לעוצמתו, ואתה תצווח:
"הוא מת! הוא מת! הוא…"

סיפורי אובדן  אישיים מרגשים התעוררו במעגל.
מעבר מ"סופים" שאנו בוחרים כדי להתקדם ל"סוף" חתום שאין ממנו חזרה.
הצורך לקום כל יום , להקים את הגוף והנפש מאבל .
להתחיל מחדש.
שיח מרגש ונוגה , נוגע ללב וחשוף .

אילת הביאה את יעל קאלו מור עם
"בואי , עוברים".

"אַל תִּקְּחִי אִתָּךְ
מָה שֶׁלֹּא נוֹתֵן לָךְ מָנוֹחַ
תִּקְּחִי בְּלִי הַגְבָּלָה
מָה שֶׁנּוֹתֵן לָךְ כּוֹחַ
כָּל מָה שֶׁיִּשְׁתַּלֵּב
בַּתָּכְנִיּוֹת שֶׁלָּךְ לִהְיוֹת
מִי שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת
וְאַל תַּחְשְׁבִי פַּעֲמַיִם,
זֶה מַפְרִיעַ כְּשֶׁאַתְּ חוֹשֶׁבֶת

בּוֹאִי, עוֹבְרִים לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה
יֵשׁ לָהּ אֵינְסוֹף כִּוּוּנֵי אֲוִיר
וּמֶרְחָב עָצוּם לִנְשִׁימָה
יֵשׁ בָּהּ נוֹף וְאוֹר
וְכָל שְׁעוֹת הַיְּמָמָה
וְאַל תָּבִיאִי דְּאָגוֹת סְתָם,
יֵשׁ שׁוֹמֵר בַּכְּנִיסָה לַשָּׁנָה
הוּא לֹא יַכְנִיס אוֹתָן"

החטוטרת הבלתי נפרדת של היקרים שאינם , שלבי האבל משירו של חנוך לוין
אינם סותרים את הצורך בשיקום החיים , בקידוש החיים , באינסוף כיווני אוויר , המאפשרים לנשום…

"בעצם" אמרה נחמה "הסופים וההתחלות שזורים זה בזה בשרשרת מוזרה יומיומית כל הזמן..אחד מתחיל, אחד נגמר …"

והמשיכה נחמה עם ויסלבה שימבורסקה

"אַחֲרֵי כָּל מִלְחָמָה
מִישֶׁהוּ חַיָּב לְנַקּוֹת.
סֵדֶר כָּלְשֶׁהוּ
הֲרֵי לֹא יִתְרַחֵשׁ מֵעַצְמוֹ.

זֶה אֵינֶנּוּ פוֹטוֹגֶנִי
וּמַצְרִיךְ שָׁנִים אֲרֻכּוֹת.
כָּל הַמַּצְלֵמוֹת נָסְעוּ מִכְּבָר
לְמִלְחָמָה אַחֶרֶת."

שירה שצמחה מן הסוף. כתיבה על מלחמות וגם על אהבות אחרי שנגמרו. ולא מתוך המעטה בערך הדרמות. לא מתוך פאטליזם. מתוך ידיעה שכל סוף הוא רק סוף ההתחלה, ואם אנחנו חפצי חיים ניצור המשך. וכדי שההמשך יהיה טוב יותר מן ההתחלה, צריך שמישהו ירשום את מה שצפוי להישכח, מישהו שייצור סדר חדש אחרי שהסדר הישן הוחרב (ההריסות תמיד רומנטיות יותר מן הסדר).

ליה קצת איבקה את ה"רומנטיקה" מהכתיבה של שימבורסקה…"ראייה מתחכמת" אמרה , קצת ערמומית..
שהרי כשקורה אסון ובאה מכה אף אחד לא באמת נותן דעתו על הפילוסופיה הקיומית..הוא חווה , כואב …"

שיחה מרתקת..

נאוה הביאה סיפור מפגש מלא תום וחיוך של התחלה , אמצע וסוף (תמיר פליין מתוך "במה חדשה").
לכאורה מפגש פנטסטי על מילק שייק, שהעלה חיוך על פנינו ובעצם…
החיים עצמם…
ערבוביה חיננית של סוף שמטיף להתחלה וכרוך באמצע..
כך חיינו שואבים מהעבר ממש להווה ושואפים להתחלות….

ואם בשאיפות עוסקים הביא ברוך פלפולים על תשע"ט ה"שועטת" קדימה…
לא לפני ששילב סיפור אישי על קריירה ומהפך..
מה בין חדש למתחדש , מה טוב בשגרה מבורכת ואופציות לשינויים..
בעצם , נוכחנו , שההתייחסות שלנו להתחלה או לסוף היא שנותנת את המשמעות …
"דלת נסגרת וחלון נפתח".
ועוד דיברנו בהקשר היהדות על ראשי שנה מסוגים שונים ,
על בריאת העולם,
על "מודה אני לפניך… שהחזרת בי נשמתי"..

ליה חתמה עם אווה קילפי הנהדרת

אל תחשבי שהחיים קצרים/אווה קילפי

"אַל תַּחְשְׁבִי שֶׁהַחַיִּים קְצָרִים.
חִשְׁבִי: אֵיזֶה נִסָּיוֹן מְיֻחָד.
שֶׁהֲרֵי הָאֹרֶךְ אֵינוֹ הָעִנְיָן כָּאן כְּלָל וְעִקָּר,
אֶלָּא שֶׁהִתְאַפְשֵׁר בִּכְלָל לַחֲווֹת אֶת זֶה.
מַה שֶּׁהִתְרַחֵשׁ בְּמַהֲלָכָם הוּא בְּעֶצֶם
שׁוּלִי.
זֶה שֶׁהִתְאַפְשֵׁר לַחֲווֹת אֶת הַהַתְחָלָה וְאֶת הַסּוֹף
בְּלִי לְהָבִין מַה קּוֹרֶה
וְזֶה שֶׁהִתְאַפְשֵׁר לְהִתְקַיֵּם בֵּין לְבֵין….."

שיר הלל לחיים…
החיים קצרים.
ההבנה של מה חשוב ומה רוצים להספיק ואיך רוצים לחיות, וכמה עצוב הבזבוז.
לרקוד,לשיר, לנגן, לחוות לא משנה מה אורכם של החיים…לנצל ולבלוע.

עוד שמענו את לאה נאור עם
"סוף זה תמיד התחלה" ,
ודני רובס עם "משהו מתחיל" ,
תרצה אתר עם "בלדה לאישה" על כרוניקה ידועה מראש של אובדן

בלדה לאישה – תרצה אתר

"אֲפִלּוּ עַנְנֵי הַגֹּבַהּ,
לֹא יָכְלוּ לִשְׁתִיקָתָהּ,
הִיא הִבִּיטָה עַד בְּלִי שֹׂבַע
הִיא הִבִּיטָה וְיָדְעָה
הִיא הִבִּיטָה וְיָדְעָה
שֶׁכָּעֵת פּוֹרְחוֹת בָּעֵמֶק
שְׁלַל חֲבַצָּלוֹת הַבַּר
וְלַמְרוֹת הַכֹּל, לַמְרוֹת הַכֹּל,
הַכֹּל נִגְמַר.

אֲפִלּוּ עַנְנֵי אוֹקְטוֹבֶּר
הַסְּגֻלִּים אֶל מוּל שְׁקִיעָה,
לֹא עָזְרוּ לָהּ אַף לְרֶגַע,
לֹא עָזְרוּ לְהֵרָגַע,
לֹא עָזְרוּ לְהֵרָגַע,

אַף כִּי שׁוּב פָּרְחוּ בָּעֵמֶק
שְׁלַל חֲבַצָּלוֹת הַבַּר
וְלַמְרוֹת הַכֹּל, לַמְרוֹת הַכֹּל,
הַכֹּל נִגְמַר.

אֲפִלּוּ הַסְּפָרִים בַּחֶדֶר
הַסָּגוּר וְהֶעָצוּב,
כְּבָר יָדְעוּ: הִיא לֹא בְּסֵדֶר
הִיא הוֹלֶכֶת לִבְלִי שׁוּב…

עוֹד פּוֹרְחוֹת הַרְחֵק בָּעֵמֶק
שְׁלַל חֲבַצָּלוֹת הַבַּר
אַךְ לַמְרוֹת הַכֹּל, לַמְרוֹת הַכֹּל,
הַכֹּל נִגְמַר."

ופגשנו את הגיבור של יחזקאל נפשי

("צפייה ברשת cnn בשתיים לפנות בקר.
26 בינואר 2011 .
מתוך מאזניים גליון מס' 2 , מאי 2018)

הישיש בככר א-תחריר, העומד משתאה לנוכח המהפכה המתרחשת מול עיניו , "בן אנוש בא בימים ושב שיער"
מתראיין לכתב ה-cnn
"הלו אתה מבין,אני ממתין שחיי האמיתיים יחלו.."

מסתבר שהתחלות ומהפכות קיימות בכל גיל.

והשעון מראה כמעט חצות…
קבוצה גדולה , רוחשת , חיה יוצאת מהחדר לפגוש קבוצה שנייה בסלון…
התחילה שנת סרפים ….
וכמו שסיכמה יעלי בצ'ט הקבוצתי :

"אין התחלה כייפית יותר מתחילתה של ידידות מופלאה. לכל חברותינו החדשות וחברינו החדשים שתהיה שנה מדהימה, מלאה בסיבות לצחוק מהבטן, מלאה בסיבות לרקוד בסלון ככה סתם ומלאה בחברים חדשים ובחוויות חדשות. תחל שנה וברכותיה ❤"

ערב קסם ,
מילים חיברו אנשים , במעגל שלנו גם חיבקו אנשים , ליטפו את ליבם , חלקו כאבים , אבל , ואובדן,
חשפו וקרבו, חלקו והכילו.

בתמונות רחש , חיוניות , מלא חיים
וגם מילים…..