לאה ארנטל

לאה ארנטל
סרף "נסיעה בזמן" בהנחיית לאה, בבית שלומי ברחביה, ירושלים, 23.10.2018 

נפגשנו ב- 23.10 על גג ברחביה למסע קסום בזמן. התפנקנו עם הרוח הירושלמית הנעימה ועם היין המעולה שיאיר דאג לצייד אותנו בו.
התחלנו עם הקראה של יאיר מתוך "המסעדה שבסוף היקום" של דאגאלס אדאמס. אדאמס מתייחס בהומור לאפשרות של נסיעה בזמן ומתנגד לניסיונות לנתח רציונלית את האפשרות הזו. הוא מדבר על האפשרויות המעניינות (והביזאריות) שמסע בזמן יכול לפתוח- כמו להיות אבא או אמא של עצמך. דיברנו על המשיכה האנושית בספרות ובקולנוע לעיסוק במסע בזמן ומדוע היא קיימת. על המסתורין ואי הידיעה שבכך ועל האפשרויות לשינוי ולמידה כמו גם הסיכונים שכרוכים במסע זה. דיברנו על ההבדלים בין מסע לעבר ולעתיד ועל מסע לשינוי אל מול מסע כצופים מן הצד.
המשכנו עם הקראה של דורית מתוך פוסט של חברה שמתמודדת עם מחלת הסרטן ומתארת את ההיאחזות ברגעי ההווה הקטנים וחוסר הוודאות לגבי העתיד, שמחזק את הפליאה והאימה מההווה.
יעל הקריאה לנו קטע מתוך "הדף הלבן" של אהוד בנאי- "תארי לעצמך" שמתאר עונג ואידיליה של סוף החיים ותהינו האם אנו יכולים או צריכים לחוות כך את החיים לכל אורכם.
שלומי הקריא לנו קטע של דורון פישלר מתוך בלוג הקולנוע "עין הדג" בנושא נסיעה בזמן. פישלר טוען שמסע לעבר הוא חסר תכלית כיוון שלא ניתן לשנות דבר. הבעיות בעבר קיימות בכל מקרה ואם נשנה אותן זה אומר שהן לא היו קיימות מלכתחילה.
משה הקריא לנו (ואפילו צילם לכולנו!) קטע של חוליו קורטאסר, "ניירות פתאום". דיברנו על נסיעה אחורה בזיכרון, נסיעה את הפנטזיה וחציית גבול הזמן כחציית גבולות חברתיים.
הודיה שהצטרפה בספונטניות בדקה התשעים הקריאה לנו שיר של אבן עזרא: "יזכור גבר בימי חייו". דיברנו על הנסיעה לכיוון המוות ועל התנועה בין חיים לחידלון לאורך ציר הזמן של החיים.
סיימנו עם הקראה של שיר שהצטרף בהפתעה והקריא לנו את "בלילה ההוא" של זלדה. דיברנו על היכולת לחיות על שפת הירח והמזלות בתוך המולת היום יום…
היה לי תענוג איתכם. מוזמנים להגיב ולחלוק מחוויותכם. אנחנו מתכוננים כבר לחודש נובמבר. מי שמעוניין לארח או להנחות (או גם וגם) יותר ממוזמן לפנות אליי.
חורף נעים ומי ייתן והזמן יהיה תמיד לטובתכם 🙂