עפרה בן-עמי

לעמוד הפייסבוק של עפרהעפרה בן-עמי
סרף "פורטוגל" בהנחיית עפרה בביתה בתל-אביב. 25.10.2018
כשחזרתי בספטמבר האחרון מטיול בפורטוגל היא דחקה בקלילות כל נושא אחר לסרף. נדרש אפטר פארטי! כמנחה בבוק סרפינג אני תמיד סקרנית לגלות אילו טקסטים יעורר נושא שמדבר אלי. הפעם תהיתי: האם יגיעו מי שנישבו, כמוני, בקסמה? זה לא מובן מאליו… ישנם בתוכנו אנגלופילים ופרנקופילים לרוב, שלא לדבר על הנשבעים בשמן של הודו ויפן, ברלין וניו יורק, אבל מי שמע על פורטוגלופילים?
כשהגשם שהבטיחו החזאים פרץ בשצף קצף, הסרף כמעט הגיע אל סיומו, אבל הרבה לפני כן ידעתי שאני לא לבד. לא רק אלי דיברה פורטוגל דרך טקסטים של פסואה וסאראמגו ולא רק אני התאהבתי בה. שיחתנו נעה בין דיבור על הטקסטים לבין דיבור על המקום, נדדה מרגשות הבוקעים מהנשמה כמו בזמר פאדו אל זוהר האימפריה האבודה המנצנץ מתוך התאוששות פורטוגלית איטית אחרי שנות דיקטטורה ועוני.
אלה מבינינו המכירים את "ספר אי הנחת" של פסואה הסכימו שזה ספר שאפשר לפתוח בו קטעים אקראיים ותמיד למצוא בהם משהו רלבנטי לחיינו. נעמי אמרה שעבורה הוא כמו תנך, ספר שתמיד שומרים אותו בסביבה. בין דפיו מצאה וקראה לנו שיר שכתבה לבעלה, כשהיו בליסבון.
מוניקה ועמוס סיפרו על שני מסעות לפורטוגל וקראו לנו שני שירים פרי עטו של האיש שכתב שירה בהרבה מאוד קולות. מוניקה תרגמה מספרדית שיר של פסואה המדבר על האופק מנקודת ראותו של מי שנמצא בים ומביט אל היבשה. השיר שהביא עמוס היה כולו ערגה נוגעת ללב של איש מבוגר ובודד הנזכר במסיבת יום הולדת כשהיה ילד.
ניבה גילתה לנו שהייתה רק יומיים וחצי בפורטוגל, אך זה הספיק לה כדי לדעת שתחזור. עם ניבה חזרנו לרגעים מעיקים ב"ספר אי הנחת", והמחשבה שחלפה בי הייתה שניתן להקדיש ערב שלם להרהורים ולרגשות שיצירה זאת מעוררת.
יפה, העומדת לפני ביקור ראשון בליסבון, קראה לנו קטע מתוך "כצל נטוי", של הסופר הספרדי אנטוניו מוניוס מולינה. בקטע תוהה הסופר כיצד יתאר את ליסבון, העיר שהרוצח של מרטין לותר קינג יימלט אליה.
פייסי ויוג'ין לקחו אותנו אל ז'וזה סאראמגו. פייסי סיפר על ההפתעה המרתקת שהייתה לו כשגילה כיצד סאראמגו שוזר תפילות יהודיות בספר "הבשורה על פי ישו", שזירה שהזכירה לו את כתיבתו של עגנון. עם יוג'ין, החדש לבוק סרפינג ומי שהתגלה כפורטוגלופיל מובהק, חייכנו כשהקשבנו לקטע נפלא מתוך "מסע הפיל" שהרגיז לא-פחות מ"הבשורה" את הוותיקן.
לאה החזירה אותנו אל פסואה עם טייק משלו על המיתוס של פסיכה וארוס ובסוף, כאמור, היה לנו שטף-קצף רועש ומרענן של גשם בחלון.
אני, חלקתי עם הנוכחים משקה מלפפונים קר שלמדתי להכין בליסבון ויין פורט שעמו קינחנו את הערב. לסרף אחר השארתי את לידיה ז'ורז', סופרת פורטוגזית גדולה וקראתי עוד שיר של פסואה, "השהייה". מחרתיים, חוזר השיר ומדבר על הזמן שאינו עכשיו. היום נניח לילדותנו לשחק לפנינו את הזיכרונות. נשהה עוד טיפונת את מחרתיים כסוד שלא נגלה לאיש.
לחייכם, חבריי לסרף! תודה שחלקתם מחוויות המסע והקריאה שלכם ואפשרתם לי למשוך עוד קצת את פורטוגל אל סלון ביתי. הצילומים המצורפים מתייחסים לסופרים שקראנו: פסל פסואה בליסבון, גרפיטי בליסבון של סאראמאגו ואהובתו, ומולינה בממפיס, ממנה יצא לספר "כצל נטוי".
כל כך הרבה רעיונות ופרשנויות עלו במהלך הערב שלנו! כתבו נא גם אתם, מה חשבתם עליו ומה נשאר ממנו בזיכרונכם.
Monica Friedman Bruck Amos Friedman Niva Berman Eugene Berman Leah Avrahami Pacy Pollack נעמי ניר הוברמן יפה בן כנען