אביבה דמיאן

אביבה דמיאן
סרף "קשרים" בהנחיית אביבה דמיאן, בביתה בתל אביב, 6.11.2018. 
סרף 'קשרים' לערב גיבוש סגל המנהלים של בית בלב ת"א
אם כי הרעיון לערוך אצלי סרף לקולגות בעבודה נראה לי מלהיב הוא לווה בחשש מה, כי הרי איננו זרים זה לזה כבסרף כהלכתו וגם ה"פן הספרותי" הרתיע חלק מהחברים.
אבל האטרקטיביות בקיום ערב גיבוש קצת אחר וחשיפת 'בוקסרפינג' לקהל חדש עלו על החשש.
היה חשוב לי ליצור 'אווירת סרף' ככל הניתן למרות שפע האלכוהול והכיבוד שהובא. לא נעניתי לבקשות השתתפות ללא הקראת טקסט וחגיגות החך כוונו מראש לטרום תחילת הסרף ולהפסקה במחצית (למעט האלכוהול והפיצוחים כמובן…).
הנחיותיי בזימון המקדים היו – להביא כל טקסט בהשראת המילה 'קשרים' – קשרי עובד מעביד, קשרי אהבה, קשרי משפחה, קשרי כפייה, אינטרס וכד'

ראשון התנדב לקרוא סלבה מנכ"ל הבית, ועורר דיון ארוך וער במיוחד סביב מאמרו של הסופר בועז נחמד – "השפעת האגו על ניהול עובדים", הסכמנו שככל שנשלוט בדחפים שלנו הם ישבשו פחות את יכולת קביעת ההחלטות מול העובדים שלנו.
מקומו של ה'אגו' בקשרים חזר ועלה בערב זה. לא תמיד בהיבט השלילי שלו
בתפנית חדה ובאופן מפתיע (או שלא כל כך…) הטקסט שבני קרא, לקח אותנו למאמר על סוגי קשירות במערכות קשרים 'מסוימים' ממנו למדנו איך ניתן לקשור כך שלא יוותרו סימנים מחשידים למחרת כשהעיקר בעסק הזה הוא לא לפגוע אלא לשחק ותו לא.
קרין בחרה קטע מתוך מאמר של דר שרה ברסלרמן בנושא אמהות – בנות. ניסינו להבין את המורכבות והסיבוך המאפיינים ביחסים הנשיים הללו (נושא לסרף בפני עצמו..) וגלשנו ליחסי הורים וילדים בכלל. בדבר אחד הסכמנו פה אחד – למען שמירת הקשר עם ילדינו נכיל הכל, ומן הסתם נוותר כליל על האגו.
מורן ריגשה עם קטע מתוך הספר 'ימי שלישי עם מורי' של מיטש אלבום, ועד כמה אין משפט 'אכסיומי' מ – "תאהבו זה את זה כי אחרת תעלמו" וכמה גם כאן האגו אינו תורם. התייחסותה לבגידת הגוף האישי (בגיל המבוגר) כגורם לחשדנות וחוסר אמון בזולת הותיר בי רושם עז.
קרן החזירה אותנו לענייני חבלים וקשירות אבל ממקום אחר לגמרי. שהדגיש עוד יותר עד כמה שבקשרים טובים ומשמעותיים הוויתור הוא הכרחי ולא יתכן בלעדיו. (הטקסט בתמונה שמצ"ב).
משקראה מינה "לכמה מהם יש פס קקי בתחתונים?" מתוך 'מלך החומוס ומלכת האמבטיה' של אילן הייטנר (חכמת הבייגלה), הצחוקים הפכו לבלתי נשלטים.. מעניין לאן כ"א מאתנו לקח את זה? (מצ"ב הקטע בתמונה).
ציפי הקריאה את 'פרח נתתי לנורית' שירה האלמותי של מרים ילן שטקליס שחיבר אותה לקשריה עם נכדיה האהובים ולילדותה. ואותנו לקשרי בינו-לבינה כשאינם הדדיים.
איתן הפתיע מאוד כשהחל להקריא רשימת מכולת משמימה וריגש מששיתף אותנו כי לאחרונה החל לבשל לילדיו דבר שמעצים את הקשר שלו איתם וכעת הוא מבין את אמו שעד עצם היום אומרת לו דבר ראשון כשהוא בא לבקרה, – "תשב תאכל".
ניצלתי את ההזדמנות ולסיום הקראתי את שירה האהוב עלי מאוד מאוד של ויסלבה שימבורסקה – 'פרספקטיבה' ששם את הדגש עד כמה בפרספקטיבת הזמן קשרים משמעותיים הופכים לעיתים לחסרי משמעות כלל.

היה מהנה. מאוד. ארוך מהרגיל בסרפים (מעל 5 שעות) וכמו כל סרף טוב נוצרה אינטימיות מיוחדת והרבה מחשבה של אחרי.
נראה לי ש'בוקסרפינג' כפעילות גיבוש לצוותי עבודה הוא רעיון למפגש ייחודי ומוצלח במיוחד.
או שאולי זה רק הרכב האנשים הנהדרים שזכיתי לעבוד בחברתם..