שירלי שפר

שירלי שפר
סרף "מגע" בהנחיית שירלי שפר בביתה ברמת אביב. 19.11.2018
ביום שני בערב התכנסנו לסרף, שמונה איש, בנושא "מגע". נושא שאין אדם שלא התחבט בו מכוון זה או אחר.
רוני הקריאה שיר של אהרון בס – שיר המעביר עם רגישות עצומה מנקודת ראותו של גבר שמתחבט עם כמה, האם, ואיך לגעת (פיזית או מילולית) בזוגתו הכואבת לצידו.
נדב הקריא את השיר המקסים "נגיעה אחת רכה" –  לעתים מספיק בנגיעה אחת רכה לומר הכל – או באי הנגיעה שכזו גם לומר הכל.
אילון הקריא לנו קטע אישי ומרגש – "רפלקציה על מגע 1938-2018", שמדבר גם על כך שהיחס שלנו למגע, מינון, פיזי לעומת ורבלי, וכו' – נטע בנו עוד מבית אמא ואבא, ממה חווינו, וממה שהם חוו.
שירלי המשיכה באותו כוון והקריאה מתוך "מיכאלה" של מירה מגן, קטע המתאר בגוף ראשון את היכולת והדרך בה אנו נוגעים כיכולת שיכולה להיות נרכשת, נלמדת, ודורשת אימון.
לאחר ההפסקה, הקריאה מאיה מתוך "עקרון הרצף" של ג'יין לידנלוף הדן בתאוריות אותן אנו גם רואים בשבטים פחות מודרניים, בהם התינוק היה צמוד לאם 24/7 – ואולי זו אכן הדרך הטבעית ביותר.
אריק המשיך והקריא את השיר הנפלא של דוד אבידן "הרי את מותרת לכל אדם" – גלגולה של מערכת יחסים והתדרדרותה.
גלית הקריאה את שיר אישי, פרי עיטה בשם "אנשים טובים"– שיר אופטימי שמדבר על הערך שיש בנגיעה, נגיעה של אכפתיות, של טוב, מאנשים טובים לאורך הדרך, בזמנים הקשים לנו.
סיימנו עם מלכי שהקריאה קטעים ממחקר "כוחו של המגע" מתוך אתר/בטאון אלכסון ע"י ריק צ'יילו – ניסויים שונים המדברים על מגע כשפה הראשונה שאנו רוכשים, תקשורת ללא מילים. ויכולת מולדת לפענח רגשות לפי מגע בלבד.
נגענו נגיעה אחת רכה בנושא המגע, גם שלבטח לא מיצינו אותו. תודה לכל המשתתפים. היה לי מאד מאד נעים ומעניין.