עפרה בן-עמי

לעמוד הפייסבוק של עפרהעפרה בן-עמי
סרף "השתקפויות" בהנחיית עפרה בביתה בתל-אביב. 20.12.2018
הייתה הפוגה, או כמעט הפוגה, בגשם סמוך לשעה שבה נאספנו אצלי לדבר על השתקפויות. הפעם, ובאמת אין לי מושג איך ולמה, המריא הסרף במהירות שאיני זוכרת רבות כמותה.
דמיינו שמונה עפיפונים על שפת הים שהרוח המתאימה מיד אפשרה לכל עפיפון להתרומם לאוויר הפתוח ולהמשיך להתעופף ביחד.
ה"עפיפון" הראשון היה של רחלי עם השתקפות בשיר "שלולית" מאת יחזקאל רחמים. בשלולית צרה ובדרך לא חומלת, הילד שבו, כך בשיר, מזמין אותו לראות בשלולית, עתיד מלא הבטחות.
השתקפות אלוהית במים, הביאה מיכל, עם קטע הגותי של יוסיפ ברודסקי, בספר "חותם מים". בקטע, אלוהים הוא הזמן המשתנה ללא הרף כמו המים עצמם. לי זה הזכיר טענה תיאולוגית בספר "האל החושני" של אביעד קליינברג. כשרוח אלוהים, זה שפניו אינם נגלים, ריחפה על פני המים במעשה הבריאה, היא לא יכלה אלא להשתקף בהם…
ה"עפיפון" של נהיר היה מעין יומן אישי מתוך "ספר אי הנחת" של פרננדו פסואה. מהקטע השתקפו הפקיד והיוצר, כמו פסואה עצמו שהיה שניהם. הוא בקש בטקסט "מקום צליבה טוב" ואנחנו סבבנו בניסיון לגעת בחידתיות חסרת המנוח של דבריו.
עם "העפיפון" של ליאור החיוכים שלנו הלכו והתרחבו ככל שההשתקפות התבהרה לנו. ויסלבה שימבורסקה, הבוגרת, מתבוננת בהומור אירוני וחכם בבבואתה שלה, בת העשרה. אין ספק שיש לה, לצעירה, עור יותר מהודק ויותר חברים חיים, אבל השירים, איך לומר, טעוני שיפור. נתי ועפרה, החוץ-פייסבוקיים, לקחו אותנו להשתקפויות של דמויות ביצירות אמנות.
נתי קרא לנו קטע קצרצר מתוך "תמונתו של דוריאן גריי" של אוסקר ויילד. הדיוקן, טען הצייר שבטקסט, חושף את סוד נשמת האמן ולאו דווקא את הדוגמן הניצב לפניו, ואילו עפרה הפתיעה עם טקסט חזותי מסקרן של ולסקז (מוצמד בהמשך). שוטטנו בעקבותיה בין הדמויות שהשתקפו בציור, אלה שניצבו בחזית התמונה, ואלה שהופיעו בתמונה שבתוך התמונה, ורק הקנבס נשאר וגבו אלינו.
דנה ואני קראנו אחרונות והעפנו "עפיפפוני" שירה ישראלית. ההשתקפות שהביאה
דנה הייתה בשיר "עץ הזית 2002" מאת אגי משעול, ובו עץ זית, תקוע בכיכר, בצומת, בין כדי החרס החביבים על קבלנים ישראלים. עבור דנה שיקף השיר תסכול אישי ומקצועי כאדריכלית נוף ובעיני זו הייתה ההשתקפות הכי פוליטית-ישראלית של הערב.
בהשתקפות האחרונה, שהבאתי אני, התבוננו בשיר "הספר" מאת מרדכי גלדמן. לא פעם ספרים משקפים לנו את עצמנו כפי שהיינו או כפי שרצינו להיות ואילו הספר בשיר זה מציג לכותב את "התאום-התהום" שלו וכאן נעה כמשתקפת בתוך מים, המשמעות של השיר. בתום הערב המשכתי לחשוב על חיבתי הגדולה להשתקפויות המכפילות מציאויות תוך כדי יצירת משמעויות חדשות.
הצילומים, שאינם ולסקז, הם בזכות רחלי, ואם חשבתם פעם על סרף בתור יצור מרבה רגליים – זו ההוכחה.

באמת היה לי כיף איתכם בסרף הזה!
אני מזמינה אתכם לא להסתפק בלייק אלא להוסיף כאן ובדף "חוויה" של אתר בוק סרפינג מילים משלכם על סרף השתקפויות.
נראה, אולי גם עפרה ונתי החוץ-פייסבוקיים יעשו זאת.