עפרה בן-עמי

לעמוד הפייסבוק של עפרהעפרה בן-עמי
סרף "מיתוס" בהנחיית עפרה בביתה בתל-אביב. 16.4.2018
מי היה מעלה על הדעת שנושא כמו "מיתוס" יסעיר רוחות? ובכל זאת, כך היינו. רוב הערב קולותינו היו נרגשים וקופצניים. געשנו כשהסכמנו, כשהסתייגנו, כשהוספנו או גרענו, וכשכלל לא הסכמנו. גם בהפסקה, כשנרגענו עם נגיסות מלוחות וטעימות מתוקות, מיששנו מיתוסים ולא נמנענו מחילוקי דעות. ברגע לוהט במיוחד השתמשתי בפותחן היין כפעמון ושקלתי את התועלת של אומממ בודהיסטי לבוק סרפינג.
ארון הספרים היהודי סיפק לנו הצצות מעוררות מחשבה.

אריה קרא לנו טקסט פילוסופי-פיוטי על טיבם של מיתוסים מאת אסף נוריאל ומתוך "המשוואה האנושית". הנה טעימה: "האלוהי והשטני מקבלים את האיכויות העמוקות ביותר שלהם דרך הסמל וההפשטה… אם נזכור, שכל תרבות היא מעשה אמנות, נוכל לאמץ את אמירתו של פיקאסו: 'האמנות היא שקר שבאמצעותו נחשפת האמת'".

זאב קרא לנו פרשנות טקסטואלית-פסיכולוגית של דויד גרוסמן למיתוס של שמשון הגיבור בספר "דבש אריות". לא תאמינו כמה קשרים וקישורים קשר הטקסט המקראי לשמשון וכיצד הם מתקשרים ומאירים את לידתו, חייו ומותו! ולא לשכוח את אמא ואת אדיפוס!

אני הבאתי פרשנות שהפתיעה וחידשה לי למיתוס של קין ולמושג "אות קין". המחבר, מיכאל סגן-כהן, פסע עקב בצד אגודל עם סיפור הרצח הראשון במקרא והראה כיצד קין הוא האמן והאומן הראשון ועד כמה הוא גיבור תרבות ובן אנוש. ארזה ציירה מעגל מורכב כמתרגמת. ממיתוס אהבה עתיק בין טריסטן ואיזולד שתרגמה לפני שנים, לדיבר "לא תנאף" ולשאלה מדוע דבורה בארון תרגמה את "מדאם בובארי" ללא השורש נ.א.ף (רק ב.ג.ד.), בניגוד למקור ולמתרגמים אחרים. יונה קרא מתוך "חרושת הישראליות" של משה צוקרמן. הנה ציטטה מרכזית: "בישראל השלום שגור בפי כל, אך איש לא העמיד מעולם במבחן אמיתי את הנכונות לממשו ולשלם עבורו את המחיר ההכרחי לשם מימושו." אחרי צוקרמן הכי געשנו עם מצדה והרצל וטרומפלדור ושואה וג'נוסייד, ומה לא… פעמון, כבר אמרתי?
חגית, נדב ולאה הביאו לסרף מיתוסים שהפכו לקלאסיקה במערב והם ממשיכים להטביע חותם, להיות רלבנטיים גם ולהשתבר לנגד עינינו כמו במנסרה, אם לשאול דימוי של אריה.

חגית קראה מתוך "מפנקסו של שרלוק הולמס" של ארתור קונן-דויל, דיאלוג טיפוסי בין הבלש הפרטי לבין ווטסון, הסייד קיק שלו. שוחחנו על הבלש המיתולוגי, שהשפיע על שיטות חקירה משטרתיות ממשיות, שלא לדבר על ז'אנרים ספרותיים, קולנועיים וטלוויזיוניים. כאן המקום להודות. צדקת, חגית! עירית לינור המציאה את הביטוי "האקס המיתולוגי", שלפני הסרף תהיתי אם ואיך יבוא לידי ביטוי בטקסטים.

נדב קרא מתוך 1984 של ג'ורג' אורוול קטע אופייני למשטרים טוטליטריים, האח הגדול מלמד מחדש עובדות היסטוריות ומסלף אותן. מהדיסטופיה של אורוול צנחנו חופשית לעולם הריאליטי שבו "האח הגדול" הוא תוכנית טלוויזיה וכינוי של ידוען פופולאריים.

לאה הובילה אותנו לפרשנות עומק פסיכולוגית מאת יעל נוי ושלי רקובר ל"בת הים הקטנה" מאת הנס כריסטיאן אנדרסן. הפרשנות הראתה את התוצאות הנובעות מהיעדר אם מכוונת בחיי נערה מתבגרת. המטמורפוזה הכפולה מבת ים לנערה אילמת וממנה לקצף על פני המים כה רחוקה מאוד מכל גרסה דיסנית מתקתקה.

הנה כמה מהשאלות שעלו בשיחות הקופצניות והמרתקות, שהסעירו אותנו בסרף.
האם מיתוס הוא בדיה או מטפורה לאמת עמוקה?
האם התאבדות או שיגעון יכולים להיות אקט של חירות?
פוסט-מודרניזם תרם להבנת המציאות או הוביל לפייק ניוז?
עידן הנרטיבים מעשיר או מרדד?
אילו מיתוסים "מאכילים" אותנו היום?
האם יש משמעות למה שעשינו בחיינו אחרי שנמות?
ואיך תורת הקוונטים קשורה למיתוסים?
שוב ושוב נגענו במיתוסים מערביים (!) חמקמקים, ולא פעם נדב לקח על עצמו את התפקיד של נועץ סיכת המציאות בכדורים הפורחים שהעפנו. זה פרט מעניין בעיני, כי נדב היה היחיד בינינו שהביא טקסט בדיוני ולא עיוני-פרשני.

תודה ענקית שלוחה ממני לכולכם, שהשתתפתם ותרמתם לסרף "מיתוס" התזזיתי שלנו. צרפו כטוב בעיניכם: חוויות, קישורים לטקסטים שהבאתם, אימג'ים וכריכות וכתבו בדף "חוויה" באתר בוק סרפינג. http://book-surfing.com/?page_id=938
Yonah Kranz Leah Avrahami Nadav Miskhari חגית גרובלס זאב לוריא.