רותי אורדע

לעמוד הפייסבוק של רותירותי אורדע
סרף "סגירת מעגלים" בהנחיית רותי אורדע בביתה של שירלי בתל אביב. 5.5.2018.
מוצאי שבת במרפסת תל אביבית יפיפיה ומשופעת בריזת ערבית. מצאנו עצמנו מכונסים לאור נרות, במעגל אינטליגנטי, חמים ואמפתי. בסיומו של יום משופע מעגלים איטלקיים, בתם התפוגגותם של ענני החשש מחסימות מעגליות שימנעו מאיתנו המפגש.
המעגל נפתח בטרום מעגליות מפתיעה, כשאביבה הנסערת שיתפה אנקדוטה שארעה לה דקות לפניו, בידיעה על מוות שהציפה בה רגשות אמביוולנטיים; סגירת מעגל אחד… ופתיחתם של מעגלים רבים נוספים.. ומשם לטקסט השימבורסקאי פותח הסרף, עם הניראות המתעתעת של מעגלים שלמים ומהודקים, כשלמעשה הינך מצוי בתוך כלום ושום דבר. טקסט המעורר פחדים מהדואליות הזו של הבטחון הלכאורי ב״שלם״, כשברגע מתבררת היתפוגגותו..
ומאביבה, לשכנה המעגלי עופר ליפשיץ, בטקסט עגנוני מרהיב פרי עטו, על בחירה מודעת בהשארת מעגלים פתוחים, והעדפת הכמיהה הניצחית והגעגוע, על החיים במעגל סגור הגווע לתוך סופו. נסיון לחיבור בין המעגלים של פעם והיום..הפתוחים והסגורים.. הבא לביטוי גם בסגנון הכתיבה עצמו, המהווה געגוע למעגלים הפתוחים ההם..
ומהניחוחות הנוסטלגיים של עופר, לשכנתו המעגלית, בעלת הבית והמרפסת , שירלי, בטקסט מהכוון ההופכי, עם מתכון פרקטי לסגירת מעגלים ממטבחו של פאולו קואלו.הוראות הפעלה פרגמטיות לכל תחומי החיים, לאו דוקא הרומנטיים שבהם. הוראות קונקרטיות, שבעצם ביצוען הפרקטי יהיה כדי להעבירך תהליך מורכב אך אפקטיבי לסגירת מעגלים.
ומצידו השני של המעגל, אוסנת בטקסט של מורקמי 1Q84. על ההשתוקקות הפנטזית לבלתי מושג בסגירת מעגלים, והשימוש בפנטזיה הלא סגורה הזו כמנוע לחיים עצמם.. טקסט טעון שעורר טריגרים מריבצם, והקפיץ סרפרים נינוחים עלי בריקדות לוהטות..
משנרגעו בנו הרוחות, עופר רוזנשטיין מתוך ״קרקע לא מוכרת ״ של להירי,איתגר אותנו עם מעגל נוסף הנותר פתוח לעד באופן מהפך קרביים.. פגישה מיקרית מאוחרת עם אהבת ילדות בלתי ממומשת .. בדרך לחתונה (!?).. ומוות .. מעגל פתוח שיוותר לעד נוכח במעגל החדש שהתהווה… טקסט שעורר שיח אסוציאטיבי על חוויות אישיות מטלטלות שכאלה…
חן הירושלמית בטקסט ירושלמי של חיים באר מ״קשר לאחד״. טקסט שעורר בנו את האימה הפנימית על כל אותם מעגלים פנימיים בלתי סגורים בעלי פוטנציאל להתפרקות..וההזדהות עם הדחף הלא שפוי לקשור בחוט ככל הניתן מהחלקים,ולו בכדי לנסות ולמנוע התמוטטות השלם..
לאחריה זכינו לנקודת אור נוסטלגית מאור הצעירונת המקסימה עם שיר של נעם חורב על הפערים בבחירות בחיים המשתנות עם הזמן, וגעגועים למעגלים ההם של פעם, שאין להם כבר מרחב קיום בהווה המתחלף.
ולקראת סיום זכינו מאילה לנקודת מבט מפתיעה, מהחיים כנהר של ניצה אייל. על נקודת המעבר בחיים בה אנו מתהפכים להיות ההורים של הורינו. סופה של תקופה ותחילתה של חדשה.וההזדמנות הניתנת לנו במעגל החיים לסגירת מעגלים ופתיחתם של חדשים. והמשפט המזקק את קשת הרגשות שמקום כזה מעורר ״עשה מה שאני אומר ״ כמנטרת פתרון לילד ההורי שנכפה עלינו להיות.
ולאחר המעגל הקסום הזה שהתרחש לנו, לא נותר לי אלא לקנח ב״מעגלים״ של עידן רייכל ,כשהקריאה חשופת המוסיקה מעניקה לו רבדים עמוקים וידועים פחות. חברים יקרים מודה לכם עד מאוד על המעגל הסקרן והחקרן שיצרתם,מעגל של שיח וקשב , אינטלקט וחמימות אנושית, בו כאב ועומק טובלו בהומור משחרר, כשהכל מהכל סבב אותנו במעגלים של נועם.תודה!