רחלי כהן

רחלי כהן
סרף "טאבו ודברים שלא מדברים עליהם"בהנחיית רחלי בביתה בהרצליה. 7.2.19. 
על מה אנחנו לא מדברים והאם נדבר על זה כאן ועכשיו? מה יביאו המשתתפים? אלו טקסטים? אלו נושאים? אלו סיפורים אישיים? אלו גילויים? הסקרנות גואה טרם הסרף, במהלכו ועד סופו. "נושא מאתגר" אמרו חלק מהמשתתפות. נראה לנו שצלחנו יפה את האתגר.

אז מה היה לנו ועל מה דברנו בסרף שנושאו טאבו ודברים שלא מדברים עליהם? הנה טעימה קטנה מתוך הערב:

אם שזונחת את בעלה וילדיה בספר "השחיין" של ז'וז'ה באנק שהביאה וקראה עידית, הזמינה שיחה על הדימוי של אם מסורה ושיפוטיות חברתית כלפי אמהות שלא דבקות בדימוי.

ומאם זונחת לאם אחרת עם רגשות אפלים שקראה רחלי ("מהיום בו דמיינתי איך הגוף הקטן שלו עף דרך החלון הפתוח אל הרחוב הקפדתי לסגור את כל החלונות בבית. מהיום בו שאלתי את עצמי אם תינוקות יכולים לעבור דרך זגוגית גם הגפתי את כל התריסים. ככה היינו שרויים באפלה. אימא צעירה ובנה הבכור….") מתוך "מים עכורים", סיפור קצר מספרה של רות עפרוני "שנת השועל". סיפור שהציף רגשות וזיכרונות של אימהות מתמודדת עם רגשות מעורבים ואשמה וציפיות חברתיות. תודה לרותי, שהשתתפה בסרף ושיתפה אותנו קצת על מאחורי הקלעים של הסיפור, ובעיקר שכתבה על משהו שלא מדברים עליו והוציאה מהארון אמהות עם רגשות אשם.

ביטוי פואטי לוסת, הדם שמציין בגרות מינית בהופעתו ושלב חדש בחיים בהיעלמותו (חסרי טאקט קוראים לזה גיל הבלות) שיוצג באמצעות השיר "מעלה", שקראה ענבל אשל כהנסקי מתוך ספרה "במקום אחר מחוץ לזמן" שיראה אור בקרוב. השיר עוסק בקשר בין אור הלבנה לדם המחזור החודשי שלה, דרך הקשר של שניהם לצמרת המכנף הנאה הניבט מחלון חדר השינה.

הגיע גם גבר שמוטרד מכך שהוא עד להזדקנות עצמו ולקריסה המתחוללת וזו הצפויה בספר "עמוק בבוץ" של גיירמו פדנלי, שהביא וקרא לנו ניצן. הנושא של עיסוק במראה חיצוני ברצון להיאחז בשרידי היופי והאטרקטיביות והפחד לאבד אותם שלרוב מיוחס לנשים הפעם באופן מרענן הוצג מנקודת מבט גברית.

אוננות גברית (וכשחקנית משנה גם אוננות נשית ) בשירה, באמנות ובחיים, מלאו את חלל הסלון הבורגני דרך "פוגת אוננות" שכתב וקרא בקול יאיר אשל כהנסקי שיר מתוך קובץ שירים מקוון ואינטראקטיבי "אתה נמצא כאן".פּוּגַת אוֹנְנוּת1. "מַה שֶּׁ-אֲנִי מַה שֶּׁ-אֲנִי מַה שֶּׁ-אֲנִי מַה שֶּׁ-אֲנִי צָרִיךְ עַכְשָׁו לָגַעַת בּוֹ נִמְצָא מֶרְחַק קִילוֹמֶטְרִים מִיָּדִי מַה שֶּׁ-אֲנִי מַה שֶּׁ-אֲנִי יָכוֹל עַכְשָׁו לָגַעַת בּוֹ נִמְצָא מֶרְחַק סֶנְטִימֶטְרִים מִיָּדִי וְהוּא בָּא לְקָרֵב רְחוֹקָה וְהוּא בָּא לְהָנִיחַ אוֹתָהּ בְּמִטָּתִי עַל בִּטְנִי הַנְּכוֹנָה גַּע בִּי גַּע בִּי אֵינֶנִּי גַּע בִּי גַּע בִּי גַּע אֵינֶנִּי שָׁלֵם גַּע בִּי גַּע אֵינֶנִּי שָׁלֵם עִם מַעֲשֵׂה יָדַי אֵין כָּאן כָּל אֱמֶת גַּע בִּי כָּל אֱמֶת כִּי לֹא קֵרָבְתִּי גַּע בִּי לֹא קֵרַבְתִּי רְחוֹקִים אֶל הַגּוּף הַזֶּה, וְאִלּוּ גַּע בִּי גַּע בִּי אִלּוּ רַק אוּכַל לִטְבֹּעַ בַּתְּמוּנָה, גַּע גַּע בִּי גַּע בִּי גַּע לִטְבֹּעַ בַּתְּמוּנָה שֶׁבְּרֹאשִׁי אוּכַל לָחוּשׁ בַּנֵּס הַבָּא בִּי גַּע בִּי הַבָּא אֶל מִטָּתִי גַּע בִּי גַּע בִּי גַּע בִּי בִּי בִּי בִּי 2. אֵין כָּאן כָּל נֵס רַק שְׁלוּלִית לְבַנְבַּנָּה".

נושאים שלא מדברים עליהם בזוגיות או שכן ומה עדיף לדבר או לא, משיכה לבני אותו מין, רצון לסקס עם כל מי שזזה, בקטע שמתחיל במעלית ומסתיים במועדון ג'ז שכתבה וקראה רותי (כאן קטע מתוך פסקת הסיום שלו): "….בארוחת בוקר אני אומרת לסול שנשים הן כל כך יפות, ברור שאני מסתכלת. והוא אומר סבבה, תסתכלי אבל בלי לגעת. ואני עונה אוי נו אל תעשה כאילו אכפת לך, תעביר את זה רגע בראש ותראה שזה לא יפריע לך בכלל. וסול שותק. הרבה זמן. ואחרי איזה דקה הוא אומר, אוקי, העברתי את זה בראש ואני לא רוצה שאף אחד יגע בך. גם לא בנות. ואז הוא מקלף את כיפת המאפין אוכמניות שלו ואומר קחי את המאפין-טופ שלי ואני אומרת לא רוצה, כבר קיבלתי את המאפין-טופ שלך בבוקר במקלחת. וסול מסתכל עלי. ומשתנק. וצוחק. צוחק ומשתנק. והמאפין משפריץ לו מהאף ומתפזר על השולחן. ואני חושבת שאולי לא כל כך יפריע לי אם מישהו אחר יגע בו. אבל שאף אחד לא יצחיק אותו ככה. רק אני."

ולסיום הגיע גם הטאבו שהוא חלק מנושא הסרף אך נכח רק כשחקן משני וקיבל מקום של ממש בזכות דבריה של ריבה שהתייחסה לטקסט הנודע של פרויד "טוטם וטאבו" ובסוף סגרה את הערב עם דרקון שלא מכירים בקיומו עד שהוא גדל לממדי ענק בספר הילדים "דרקון אין דבר כזה", שכתב וצייר ג׳ק קנט. הסכמנו שאין כמו הסיפור הזה לסגור את הערב.

נכון, זה לא הכל, היו עוד נושאים ופנטזיות ודיבורים וטקסטים ושיתופים שרחשו בחלל החדר אך קצרה היריעה מלשתף בכולם.

תודה לחברי וחברותי לסרף שהגיעו והביאו, והקריאו, והעזו, ושתפו והקשיבו ברוח טובה וסקרנית היה לי העונג לארח אתכם ולהנחות את הערב. רק טוב לכולם עד העונג הבא….

ריבה פרי, רותי עפרוני, עידית גיל, ענבל אשל כהנסקי, ניצן לם ויאיר אשל כנסקי.