איריס ברק

איריס ברק
סרף סיור בתי קפה וברים בהנחיית איריס ברק ואילון וולף בתל אביב. 8.3.19. 
בוקר שישי אביבי ונעים 🌞, נפגשנו בכיכר רבין שבלב תל אביב, לסרף-סיור התל אביבי הראשון, בסימן בתי קפה וברים. הברזה של אחת המשתתפות ברגע האחרון, בבוקר הסרף עצמו, צמצמה את מספר המשתתפים לשבעה. לא נתנו לזה להפריע לנו, ויצאנו לדרך.
התחנה הראשונה בה עצרנו היתה ברח' בן גוריון, במקום בו עמד בעבר גן החיות. גיורא הקריא קטע מספרו של מאיר שלו, יונה ונער, המתאר זיכרון ילדות מאותו גן חיות. גיורא שיתף בחוויות ילדותו מאותו המקום ממש, אשר גובו בתמונות האותנטיות המצורפות כאן.
משך המשכנו לגינת דבורה בארון הסמוכה, שהתגלתה כפינת חמד מיוחדת ויפהפייה באמצע העיר. בחרתי להביא לסרף תקציר מהסיפור "שברירים" מאת… דבורה בארון, כמובן. מאחר והגעתי לסרף עם שרידים (ניכרים…) של דלקת במיתרי הקול, רותי הקריאה במקומי. הסיפור מתאר קשר מיוחד הנרקם בין חיה פרומה, אישה צעירה, מנודה ובודדה, לבין פרה, והמהפך בחייה של האישה בעקבות הקשר עם הפרה.
חלקנו זכרנו (באופן עמום…) את הסיפור מימי ביה"ס, ודיברנו גם על ההתבוננות השונה על אותו הסיפור מבעד לעיניים בוגרות.
לא רצינו לעזוב את גינת דבורה הנהדרת, שבתוכה גם גינה קהילתית מיוחדת במינה, אז עברנו לפינה אחרת של אותה הגינה, ודורית הקריאה שני שירים קצרצרים, יפים ונוגעים, מאת שיבטה טויו, משוררת יפנית שהתחילה לכתוב רק בהגיעה לגיל 90, בתרגומו של איתן בולוקן, וגם את השיר הקצר "אופנה" מאת נתן זך, המתחבר להווייה התל אביבית.
לא בקלות נפרדנו מגינת דבורה, וחזרנו לסביבת כיכר רבין. ליד בית הקפה "תולעת ספרים", הקריאה שוב רותי, והפעם את הטקסט 'שלה' – שיר מאת ז'אק פרוור, המתאר מפגש ופרידה בין גבר לאישה בבית קפה.
המשכנו לכיוון כיכר מסריק, המכורים לקפה שבינינו (בלי שמות 😉) הצטיידו בקפה לדרך, ושם הקריא לנו נהיר שיר מאת משורר פורטוגלי בשם פסואה, המדבר על מקומם של החלומות בחיינו. לפי השיר, החלומות בוגדים בנו אם הם מאפשרים לנו לממשם. היה לנו מה להגיד על זה…
משם צעדנו בסך בחזרה לרח' בן גוריון, והתמקמנו לייד שולחן בשדרה, סמוך לבית הקפה בפינת רח' אדם הכהן. ורד הקריאה את סיכום הסרף הראשון בו השתתפה, אשר התקיים בגלגול קודם של אותו בית קפה – קלמנטיין. ורד הקריאה גם שיר שכתבה, המתאר מה זה בית קפה עבורה.
נזכרנו בצער בפיגוע שהתקיים באותו בית קפה עצמו, בגלגול מוקדם עוד יותר כ'קפה אפרופו', בפורים 1997.
באותו המקום, אילון הקריא שיר שכתב לקראת הסרף, על קפה, הציפייה לקפה וסוג של מערכת יחסים בינו לבין קפה.
כאן הסתיים החלק ה'פורמלי' של הסרף, וחלקנו המשכנו עם כמה שיחות אפטר-סרף.

כולנו נהנינו מהמתכונת הזו של סרף-סיור, ונפרדנו לא לפני שהתחלנו לתכנן את הסרף-סיור הבא בתל אביב, הפעם על גדות הירקון. פרטים יבואו…

בתמונות המצורפות לסיכום ננסה להעביר חלק מהחווייה.
מוזמנים להעלות בתגובות עוד מהטקסטים שהבאתם ולשתף מחוויותיכם.
תודה לאילון, גיורא, דורית, ורד, נהיר, ורותי.