ירמי עמיר

ירמי עמיר
סרף "יצרים ויצירתיות" בהנחיית ירמי עמיר, בביתה של עינת מרום בהוד השרון, 9.3.19.
אחת השאלות המעניינות שעלו בסרף היתה: האם קיימת תופעה של "עודף יצירתיות"? (כנראה שלא). בדקנו גם את הקשר בין איזון, טירוף ויצירתיות, דיברנו על יצירתיות מתוך כאב, פחד, בדידות ומצוקה, וניסינו לבחון היכן נפגשות התשוקה, הגאונות והיצירה.
בין הקטעים שהוקראו – סיפורים נפלאים על יוצרים גדולים: הכנר יצחק פרלמן והציירים ואן גוך ומונה. וגם השיר "איך להגיע אלי בווייז" של אגי משעול, "האשה שאיתי" של דייויד ברוזה, "תמונתו של דוריאן גריי" מאת אוסקר וויילד וקטע מסקרן מתוך הספר "מסע יצירתי" של הפרסומאי גדעון עמיחי.
בין לבין תרמנו לסרף כמה משפטים על יצרים ויצירתיות מנקודת מבט מאוד אישית של יוצרים מפורסמים. קנדינסקי תאר זאת כך בשפתו הציורית: "צבע הוא המקלדת, העיניים הן ההרמוניות, הנפש היא הפסנתר מרובה המיתרים. האמן הוא היד שמנגנת, נוגעת בקלידים כדי להביא לרטט בנשמה."
פיקאסו פחות רומנטי ויותר ענייני: "כל פעולה של יצירה היא קודם כל פעולה של הריסה".
וודי אלן מתאר את עולמו של יוצר קולנוע מיוסר: "אתה עוזב את החיים האיומים שלך, שוקע בחשיכה במשך זמן מה, ואז שב לשגרה הנוראית, אבל אתה כבר סובל אותה יותר בקלות, כי לפחות הייתה לך הפסקה באמצע."
אוסקר וויילד מפנה את חיציו (ויצריו) למין האנושי: "נשים משרות עלינו תשוקה ליצור יצירות מופת, ותמיד מונעות מאיתנו להשלים אותן".
היה סרף אינטימי ויצירתי וגם הכיבוד היה מושקע. תודה לענת, אליז, ג'וש, תרצה וכמובן לעינת על האירוח החמים.