דורון גרינשפן

דורון גרינשפן
סרף "בחירות שאנשים עושים" בהנחיית דורון בבית נעמה במודיעין, 8.4.2019.

על בחירות, יום לפני בחירות, אך ללא הבחירות – זה אתגר מעניין שאני חייב לציין שעמדנו בו בהצלחה מלאה. כלומר בקטע של ה"ללא הבחירות". אולי ההתראה "זה לא פוליטי!" שהובלטה בתיאור האירוע עזרה לחדד את העניין; אולי המאמר נגד פוליטיקה בסרפים שאותו כתבתי בניוזלטר לפני כחודש. אך בחירות בהחלט הניעו את הסרף הזה, והניעו אותו באופן יפה ומרגש. יש כל כך הרבה סוגי בחירות, ובטוח שאפשר להריץ גם סרף בחירות 2 עם עוד סוגים אחרים. אפילו העובדה שהגיעו (כרגיל, יש לציין) מלוא המוזמנים לסרף, ללא ביטולים וללא הברזות, ועוד משתתפת אחת של הרגע האחרון, כלומר תשעה אנשים בסך הכול, לא פגעה באינרציה.
אחד משני המשתתפים החדשים הפעם, דוד, הוא גם זה שפתח עם טקסט שכתבה בחורה שהייתה בחור – אלכסנדר שהוסיף ה' לשמו. טקסט שסימן את גבולות הגזרה פחות או יותר מבחינת הקושי הכרוך בבחירות גורליות מסוימות
גילי, שנעלה את הסרף עם "חוט של חסד" של ג'ודי פיקו, חתמה גם היא את הגבולות האלה אך מצד קיצוני אחר – צד הבחירה למות; והבחירה לעזור למי שבחר לעשות זאת. סוף שמח לא היה.

דן הקריא "10 טיפים לקבלת החלטות נכונות בחיים" מאת לינוי יחיאלי, ואני חושב שכולנו די אהבנו את טיפ מס' 10: " ולסיום, תיהנו!".
אירית חלקה איתנו חוויה מרגשת מחייה שלה, מסוג החוויות שזוכה בהן אדם הודות לבחירה שלו בחיים, ובהמשך הקריאה קטע אישי שכתבה, ובקושי האמינה שתקריא לבסוף. אך בכך הצליחה יפה, וגם לרגש אותנו הצליחה. הפחד מפני בחירה, והחשש להתחרט עליה, צפו בשיחה שהתעוררה.

הקטע שהקריאה אליז מתוך הסיפור "חצץ" של אליס מונרו החזיר אותנו לבחירות של חיים ומוות, והמשקל שיש להן על חייהם של אנשים, ועל חוסר הידיעה הנצחי שנאלצים לפעמים לחיות איתו.

השאלה אם להחליט או לא להחליט – מה הבחירה הקשה יותר, התעוררה בעקבות הקטע שהקריאה רחל מתוך "הגשרים של מחוז מדיסון" מאת רוברט ג'יימס וולר, שבו הבחירה של הגיבורה הייתה פסיבית – לא לעזוב הכול, להישאר במקום. אי אפשר לא לגעת בנושא הבחירה החופשית – יש או אין, וכמה? – ואכן הוא צף ועלה מספר פעמים לאורך השיחה.

"סיפור הבינוניות" שהקריאה אמירה דיבר על הצד הכואב של אילוץ יצורים חיים (פרעושים בקרקס פרעושים במקרה זה) להתנהל כאילו בחרו בגורלם בעצמם, כשבעצם לא.

נעמה הציגה את השיר הראשון של הערב עם "תחרות סקי" של אולאב, על הבחירה להיות הטוב ביותר, או לבחור ליהנות הכי הרבה, ומה חכם יותר ומה מספק יותר. היא גם הציגה קערה עתיקת-יומין על סדק שנשבר בה, וזה הביא אותנו לחשוב על שלמות, ושבירה לצורך הרכבה-מחדש, ועוד כל מיני נושאים הקשורים לקרמיקה אך גם לחיים.

השיר שבחרתי אני היה "כמו ציפור על תיל" של לאונרד כהן, סוג של בקשת סליחה על חיים מבוססי-בחירה להתנהל באופן מסוים שהשאיר אחריו גם בגידות ולבבות שבורים. עם השמעה לדוגמה הסתבר שיש מספר גרסאות לשיר הזה – דבר שאפילו בת ארצו ומעריצתו של כהן, אליז, לא ידעה.

אי אפשר לסיים בלי להזכיר את המזנון המשובח, ואת ההשקעה הרבה של נעמה המארחת בארגון סביבה מזמינה לסרף נעים, מאתגר ומרגש, שכל אלה שבחרו להשתתף בו גם בחרו להגיע אליו – ואל ייקל הדבר בעיניכם.