אחז ישראלי

אחז ישראלי
סרף "8" בהנחיית אחז, בבית תרצה בהוד השרון, 13.4.2019.

"סרף על הספרה 8???, מעניין אם יירשמו. עוד מעט אחז ינחה סרפים בנושא 11, 18 או אפילו המספר פאי". כך הסרף נולד ואאאזזזזז ….
אז הפלא ופלא, למרות הספקות, התהיות והחששות, התכנסנו בהרצליה שלושה גברים וחמש נשים. מהן אחת חדשה לערב בוק סרפינג בנושא "8".
הסרף התחיל ו … בום. לא אחד, לא שניים אלא שלושה משתתפים בחרו להביא את המונולוג "8" של חנוך לוין. כזה עוד לא היה לי. 🤨
אז הקשבנו, וראינו המחזה (בכל זאת סרף מרובה שחקנים היה לנו) וגם דברנו על אובססיביות/פתטיות/רחמים/חמלה והרבה על חנוך לוין. אבל עצרנו רגע, כי … בכל זאת הנושא הוא "8" ולא חנוך לוין, כבודו במקומו מונח. ואם כבר בדייטים עסקינן, אז למה הספרה 8 חייבת להיות במספר טלפון של הדייט הקרוב? (הערת המחבר: אצלי אין 8 אז אבוד לי)
אחרי שחקרנו קצת את הספרה 8, למה כך כותבים אותה, או בכלל למה הספרות נכתבות כמו שהן, ולאחר שגלשתי (אני, אני) בתשוקה שלי למספרים, לסרפים הקודמים שהנחיתי על מספרים, למספרי פיבונאצ'י וליחס הזהב, ויכולתי עוד להמשיך … חזרנו למסלול.
פרק מספר 8, תמצת את סיפורה של משפחה, שרשית, מחוברת לאדמה, וכשחפשנו עוגנים בדמות מקום העלילה או זמן העלילה, גילינו כי העלילה היא על זמנית, יכולה היתה לקרות לפני המיכון המודרני או לאחר שקיעתו, והנה קונספט היום השמיני התגלה לנו. היום שבא אחרי השבוע, על זמני, מיסטי.
עמוד מספר 58, הכניס אותנו לדיון על נטישת אם את בתה, על נסיון חזרה בתשובה, האם אפשרי? ואיפה אבא בכל הסצנה?
סיפורו המרגש של רמי הרפז (ולא פחות, של אשתו), אחד משבויי מלחמת ההתשה במצרים (כן, כן אלה שתרגמו את ההוביט), הצצה אל יומנו בטרם פורסם (ככה זה כשיש קשרים) ואיך ריצה אינסופית בשמיניות בתא קטנטן שמרה על שפיותו בשבי המצרי. (ראיתם מה היא עשתה פה? אינסוף? שמיניות? 8 -∞)
מכתב השמיניות מ-1943 שהוקרא לעומת מכתבי השמיניסטים הרבים מ-1970 ואילך שלא הוקראו, חדדו את ההבדל בין הנוער חדור המוטיבציה, זה שמוכן לוותר על לימודיו בכדי להתגייס לשורות הפלמ"ח בטרם עת אל מול הנוער של שנות ה-70 ואילך אשר כתבו מכתבי סירוב בגנות הכיבוש, אנטי פטריוטיזם אם תרצו. כבר לא כל כך טוב למות בעד ארצנו? וכאן, התפתח דיון סוער על הנוער של ימינו, האם באמת הוא כזה נורא? במה שונים החלוצים של שנות ה-40 מהקיבוצניקים של שנות ה-60 ועד חובשי הכיפה הסרוגה של ימינו?
במעבר חד, בטוויסט לא קשור בעליל, הגענו לניו יורק, ב-8 בדצמבר 1980, שם שמענו על חוויותיו של ישראלי אחד ביום ההוא והמחשבה: "איפה אתה היית כשלנון נרצח?"
ואז נגמר הסרף.
אז זהו … שלא ממש. זוכרים את אלה שהמחיזו את חנוך לוין? הם היו תלמידים ממושמעים והכינו קטעי משנה. התרגשנו ממש משיר פרי עטה של ליאורה שנכתב ממש לכבוד הסרף מלווה בציור הממחיש את המשיק בין עיגולי ה-8, קושר בין שמונה לנשמה, בין המשיק לנשיקה.
ושמחתי להענות לאתגר של רפי וגם יכולתי לו: מי מכיר את שיר מספר 8? ני נאני דיגידן דיגידן ני נאני דיגידן דיגידן … אז האם אתם יודעים? איך קשורות המילים משיר השירים לשם: "שיר מספר 8"? מפתיע.
ולסיכום אני חייב לצטט את אחד המשתתפים כשהוא מסכם בצורה כה חיננית את חווית הסרף. "הסרף הוא האורגזמה של התהליך. במשך שלושה ימים יש פורפליי של חיפוש ומחקר וכאן אנחנו מגיעים לשיא"
ואני עונה לו: "דמיין לעצמך סרף רב מעגלי? (שלא לדבר על הכאוס של פורים) תאר לעצמך מה זה לכתוב סיכום? פוסט אורגזמה של כל המשתתפים במחשבותי"
ולהלן הקטעים שהוקראו:
"שמונה" (מתוך הג'יגולו מקונגו) / חנוך לוין
"האשה שגרה באדמה" / סווין וולף
"אתי החיים משחק הרבה" / דויד גרוסמן
"היומן של רמי הרפז" (חלקים מספר עתידי) / רמי הרפז
"מכתב השמיניות" (1943) / חברי המחנות העולים והצופים בארץ ישראל
"ג'ון לנון, ליל הרצח" (ירחון מוניטין, דצמבר 1983) / הבלוג של דוד שליט
"שמונה" (שיר שנכתב לכבוד הסרף) / ליאורה עמנואל
"שיר מספר 8" / יענקל'ה רוטבליט (בהשראת שיר השירים)
ולהלן הקטעים שהומחזו:
"שמונה" (מתוך הג'יגולו מקונגו) / חנוך לוין
ולהלן הקטעים שלא הוקראו:
"שמונה עיניים" / סופי עבדאללה (ממש חבל)
"מכתבי השמיניסטים" / תלמידי תיכונים בכל מיני תקופות (לא הוקראו אבל בהחלט היו שם בשיח)
"מהומות 8-8-88" (על סדרת מהומות בבורמה של סוף שנות ה-80, וזה כבר הפורפליי האישי שלי)
אביבה, רפי, ליאורה, ניצן, נעמי, מירה ותרצה (המארחת החביבה), נעמתם לי עד מאוד.
ותודה מיוחדת לליאורה ורפי, שעשו את הצעד הנוסף, המחיזו, הוסרטו והביעו הסכמה לשיתוף. אתם תותחים. 🙏

פורסם על ידי ‏‎Ahaz Israeli‎‏ ב- יום ראשון, 14 באפריל 2019