חנה מרין

חנה מרין
סרף "חברות" ( friendship) בהנחיית חנה מרין בביתה ברוקוויל מרילנד, ארה"ב. 20.5.2019
בוקסרף די.סי. נפגש ביום שני האחרון למפגש מרתק בנושא "חברות" ( friendship). המפגש היה מרתק, לא רק משום שהמילה הנבחרת עשירה בתוכן, אלא, ואולי במיוחד בשל העושר והעומק שהביאו לדיון הגולשים. אנו רוצים לפגוש, להתחבר ולרקום חברויות ממקום של דיוק. לא להיפגע ולא לטעות. את סבב ההיכרות שלנו (שלושה משתתפים חדשים!) ערכנו בסימן שאלות. כל משתתפת ומשתתף הציגו את עצמם בשם ובשאלה בדבר מהות החברות. מאוסף השאלות בלבד, ניתן היה ללמוד עד כמה הנושא כרוך ושזור בחיי כולנו. "האם חברות היא תמיד לשם דבר"? "האם ניתן ליצור חברויות אמת בגיל מבוגר"? " ועוד ועוד.
את קטע הקריאה הראשון הביאו גליה וישראל, שבחרו, ללא תכנון מראש באותו השיר, "אנחנו שנינו" מתוך הספר "אנחנו שנינו" מאת א.א. מילן. קריאתה המרגשת של גליה, הדביקה את כולנו בקסמו של השיר הפשוט והעמוק בו זמנית. הרצון להיות אמיץ, נבדל וראשון, לא סותר את הצורך והרצון האמיתי להיות ביחד:
" בכל אשר אלך אני מוצא את פו,
תמיד זה רק פו ואני.
"איך נחיה" – שאלתי את פו- "איך נחיה
האחד בלעדי השני"?
"אינני יודע" – השיב לי אז פו-
"ואין זה בכלל ענייני:
אבל זה לא יקרה כי אני ואתה זה ממש כמו אתה ואני".
השיר, בעל המשמעות האישית, לגליה וישראל, נתן את אות הזינוק לתובנות אישיות (וזיכרונות לא מעטים) בדבר פירוש המילה והמשמעויות העמוקות שלה. ניצה הזכירה את שירו של פוליקר "הצל שלי ואני", והשיחה העלתה סוגיות כמו: האם חברות היא רק כזו שוויונית? ואם היא לא שוויונית, האם זו חברות? האם "חבר דמיוני" נותן מענה כמו חבר אנושי? והאם תחרות כמו זו שמתוארת בבתים הראשונים של השיר, מועילה או מקשה על בנית הקשר החברי? אין ספק שהניחוח החברי שהביאו גליה וישראל עם הספר המקורי שהעניק ישראל לגליה בתחילת דרכם החברית המשותפת, חיבר את כולנו לפאן המעשיר ומחמם הלב שחבוי בחברות רבת שנים ואמיתית.
סיגי, הביאה קטע מרגש ומרטיט שנכתב על ידי עמליה ברנע לכבוד חברתה. המשוררת דליה רביקוביץ". גם מאחורי בחירה זו הסתתר סיפור אישי ונוגע ללב על החמצה ואובדן, זיכרון והמשכיות בחברות שנקטעת בטרם מוצתה.
זאב בחר בקטע מהספר הנפלא "איש ושמו אובה" מאת פרדריק בקמן, אבל הקדים בסיפור אישי, על חברי ילדותו, דרור וגיא, שהיוו דוגמא לחברות מדויקת, משמעותית ותומכת ובכך "הגדירו" אולי את תוכנו ואופיו של מושג החברות עבורו. קטע הקריאה מהספר רקם דיון על האופן והדרך בה מתהוות חברויות בגילאים מבוגרים יותר והמאמץ הנדרש מאיתנו כדי להיפתח להתגבר על עכבות ולהיענות להזמנה להכיר ולהתחבר.
ניצה אתגרה אותנו, עם קטע מספרו של קלסון וויטהד "מחתרת המסילה" על עולם נטול חברים, כזה שבנוי על חשדנות וצורך בעזרה בו זמנית ושאינו מאפשר בניה בריאה של קשר במקום ותקופה שבה שולט עיוות, רוע וצורך תמידי לצלוח את האימה ולשרוד. בעולם שכזה, תחושת ההחמצה ביחסים היא כמעט נתון "טבעי" והשיחה ערבלה את המחשבות והציפה שאלות נוספות למחשבה ובירור.
גליה ר. הייתה אחרונה חביבה לחלקו הראשון של הערב, עם קטע מספרו של פרימו לוי "הזהו האדם?" האם אותו פועל איטלקי שהעביר לפרימו לוי בעודו בתחתית השאול אוכל במשך שישה חודשים תמימים והצילו למעשה ממות, היה חברו או מלאך מושיע? או שמא היה זה חלק מהבלבול "בלבול הלשונות הוא יסוד חשוב ב"צביון החיים" כפי שהגדיר זאת פרימו "אנחנו נמצאים מן הבוקר עד הערב במגדל בבל", והאם "במגדל בבל" שכזה, חברות היא דבר אפשרי או מושג מתקיים?
צחי החזיר אותנו לדיון שלאחר ההפסקה, עם אתגר מחשבתי כשהקריא קטע מספרו של פול הופמן "האיש שאהב רק מספרים". כך למדנו על "מספרים ידידותיים" ועל כך שחלקנו רואים ב"חברות" קשר שמתקיים אך ורק בין בני אדם וחלקנו מרחיבים את מגוון האפשרויות, ודרך משל, האיר צחי לכולנו שדרך הבנת הקשר בין שני מספרים ניתן להבין ולהעמיק את הפרשנות וההבנה של מערכת יחסים שנקראת "חברות."
הדס העשירה את הדיון, בשני שירים, אחד פרי עטו של ברק פלדמן והשני מאת גיא חג'ג'. השירים פתחו דלת לשיחה פתוחה וגלוית לב, בדבר פתיחות ויצירת חברויות במקום חדש וכן גם מחשבות האם "כל (חברות) מתחילה בכביש מהיר ארוך"? (חג'ג') או שעל מנת שתיווצר חברות יש להבטיח ש"את כל הכוכבים אוריד בשבילך (ו)שמיים חדשים אצור למענך" (פלדמן).
דנה העשירה אותנו בקטע קריאה מתוך ספרה של אלנה פרנטה "החברה הגאונה". קשר חברות אמיץ, שהוא גם תוצר של בין שתי בנות שונות באופן מהותי, הוסיף לשיחתנו מושגים נוספים שניתן לחברם לחברות. קנאה, תחרות, השוואה, שמחה לאיד ועוד.
ענבל שמחה אותנו עם "שלולי" של מירה אמיר. ספר ילדים חביב, שמעלה תמיהה אם אנו מחפשים בחברות את השתקפותינו – את המוכר והידוע מראש, וגם: באין חברים, האם דמיונינו יכול "לייצר" תחליף שייתן מענה לצורך האנושי להיות עם, או ביחד עם…
אני סיימתי בסיפור עממי קצר על חברות ונאמנות בין איש לכלבו מתוך ספרם של ארנסט קורץ וקתרין קטהם "לחוות רוחניות" (במקור באנגלית) ובציטוט קצר של אלי ויזל :"מהו חבר? מישהו שגורם לך לפגוש ולהרגיש את בדידותך, שהיא גם מנת חלקו.(מישהו) שעוזר לך להימלט בידיעה שגם לכשתצטרך גם הוא יעזור לך להימלט. תודות לו תרשה לעצמך לשתוק מבלי להתבייש ולדבר מבלי לחוש מאוים".

תודות לצחי נפרדנו בברכת " 220 ", " 284 ". מספרים ידידותיים וגולשי ספרים ידידותיים אפילו יותר.