יעל גור

יעל גור
סרף "בדידות" בהנחיית יעל בבית ניצן במודיעין 12.6.19.
נאספנו, עשרה אנשים, להפיג את בדידותנו הקיומית בסרף אצל ניצן, בנושא בדידות.
היינו שועלי סרף ותיקים, ארבעה חדשים, גברים ונשים והרבה כיבוד טעים.
אורית, חדשה ואמיצה, פתחה בשיר על החלון של ח.נ. ביאליק, שמצאנו בו בדידות כפולה וערגה.
ליאורה קראה מ"המצאת הבדידות" של פול אוסטר, אדם התחום בבדידותו מול מלבן לבן, בערים זרות.
ניצן קרא מ"פרפרים בגשם" של מירה מגן על בדידותו של ילד, שממיין אנשים ע"פ אלו היודעים שהם לבד ואילו שאינם, כשלכל "לבד" משקל משלו.
אור קראה מתוך "מעגל אבנים" של ג'ון למברט, על הגליה לאי הנשים, על בדידות מבחירה ובידוד כעונש.
רפי, שחקן ותיק, קרא מחנוך לוין אם ובנה, את המתכון הלוויני-הציני ל"איך לגרום שלא נהיה בודדים" וליאורה עזרה על ידו בקולות רקע.
אמיר הביא לנו מעט מהפילוסופיה הסטואית של סנקה, על בחירה להיות לבד או במערכת יחסים חברית, ועל הפגיעות האפשריות מחברים.
דני קרא את השיר המדהים של לאה גולדברג "ימים לבנים" וכן מיומנה של גולדברג על תקופת הבדידות שבה נכתב השיר.
גילה עם שירו של אהוד מנור "ברוש" חיברה בין בדידות לבין איתנות, גמישות וכוח.
איריס קראה לנו את השיר "רחובות לונדון" על היחסיות, תחושת הבדידות מול אנשים שקשה להם יותר.
אני סיימתי באחד השירים בספר "פלא" של איריס אליה כהן, השואל: מה קשה יותר, בדידות, או קץ היחסים? התשובות שניתנו לכך היו שונות ומגוונות.
תודה לניצן על האירוח הנעים, ולכל המשתתפים על ערב מרתק וטעים, שלרגע קט, גרם לכולנו להיות פחות בודדים…