אביבה דמיאן

אביבה דמיאן
סרף "בלתי ניתנת לעצירה" בהנחיית אביבה דמיאן, בביתה בתל אביב, 3.8.2019.

עם נעם פרתום. משוררת.

חמישה גברים, ארבע נשים (בהן אמתכן המנחה הנרגשת) ומשוררת אחת מופלאה ובלתי ניתנת לעצירה – נעם פרתום, התכנסנו בביתי בתל אביב.

מזה כ 5 שנים אני עוקבת אחרי נעם. בתחילה ביוטיוב ואחר כך במפגשי ספוקן וורד וקריאה בשיריה. משזיהתה אותי בקהל באחד המפגשים והפתיעה כשפנתה ושאלה אותי לשלומי אך טבעי וזורם היה לספר לה על מיזם הבוקסרפינג ולהזמינה להשתתף בסרף שיוקדש למה שהכי מזוהה איתה: השיר שלה – 'בלתי ניתנת לעצירה'. נעם נענתה מיד ומפגש הסרף נקבע למועד שובה מחודש סבב הופעות באמריקה.

רצינו להבין את אישיותה ואת מקור כתיבתה הבלתי נדלה, עליה יש מי שכתב שהינה ממשיכתו העכשווית של נתן אלתרמן בעושר שפתה ובוירטואוזיות המילולית שלה. וגם לחקור, בחסות הסרף המיוחד שלנו, את עצמנו באמצעות טקסטים של המשוררת, טקסטים שלנו ושל כותבים אחרים עמם הזדהנו, איפה אנחנו, אם בכלל, בלתי ניתנים לעצירה.
נעם שיתפה אותנו בסיפוריה האישיים האינטימיים על משפחתה, נעוריה, תגובות הקרובים לה כשלא עצרה וכתבה ממעמקי נפשה. ריגשה באופן המיוחד לה בקראה לנו כמה משיריה ובעיקר הרשימה אותנו באישיותה הנעימה הכה שונה מהמוחצנות אותה היא מביעה ביצירתה. משוררת מרתקת.
ואז דיברנו, נו, איך לא? על השירה הפואטית וכמה היא מאפשרת לנפץ גבולותיו הן של המשורר שהגה את שירו והן של הקורא שבעצם קריאתו הופך במחשבתו את השיר לשלו.
המחשבה קיבלה ביטוי מיוחד, בקטע עצמי, כמי שלעולם, יותר מכל דבר אחר אינה ניתנת לעצירה. וככזו היא בעצם שולטת בנו.
דיברנו על כך שמחשבה שלנו כשהיא מצליחה להגיע לידי מימוש היא מצליחה לנפץ את גבולות עצמנו.

עוד נחזור אליה – אל המחשבה, בהמשך. חכו.

גם די הסתייגנו מה'ללכת עד הסוף' הזה, נוכחנו שלא לעצור באדום עלול להיות מרתיע, מסוכן והרסני מאוד כשהוא לוקה ביהירות ושחצנות ואי ראיית האחר הוא פוגעני ומזיק ליחסים בין בני אדם ובכלל.
אבל… בכל זאת, אהבה עצמית, התעוזה לממש את עצמנו, במה שאנו מאמינים, יכולה לא רק להעצים את העצמי. אלא, בעודה מקרינה את קסמה לסביבתה בלי חשש שמא מישהו יפגע, היא עשויה להאדיר ולעודד את האחר לגדול איתנו. קרי- אפשר לשים עצמך במרכז ולהיות מאושר בלי לפגוע באחר.
וכך גם באהבה פוליאמורית שמנפצת את הגבולות המקובלים ביחסים בין גברים ונשים ותהינו האם בעתיד הנראה לעין לא יהא מנוס והיא תהפך לבלתי ניתנת לעצירה? (נוצר סרף קטנטן עם חילוקי דעות מסקרנים בנושא…)
או לחילופין באהבה הזוגית, המונוגמית בה לעיתים אנו דווקא מייחלים למישהו שיהיה שם, שיעצור אותנו.
כך או כך הבנו שכל מימוש שאינו ניתן לעצירה ניתקל במכשולים. תמיד. ואם נחזור לעניין המחשבה הם תמיד שם. המכשולים. בתוכנו. במחשבות שלנו. בפחדים שלנו. גם אם יכולתנו היא דווקא בעיקוף המכשולים ומציאת דרכים חלופיות להגעה ליעד.
הכל מצוי שם – ב מ ח ש ב ה.

הנה הקטעים שקראנו:
* בלתי ניתנת לעצירה, מתוך להבעיר את המים באש, נעם פרתום *
* חפץ, חנוך לוין *
* עצה ידידותית לאנשים צעירים, צ'רלס בוקובסקי *
* עצה ידידותית לעצמי, נעם פרתום *
* שירה, חזי לסקלי *
* על מחשבה, איילון וולף *
* פולי אמורה האם הפתרון?, מאשה הלוי *
* "לא בשקט" ו"סנפיר על סנפיר (אמהות ובנות)" מתוך "ביחדנס", נעם פרתום *
* לא עוצר באדום, שלום חנוך *
* לכל הנשים בחיי, אמיר גוטמן *
* כנפי הלילה, רבקה קרן *
* בחזרה לאהבה, מריאן ויליאמסון *