דורון גרינשפן

דורון גרינשפן
סרף ללא נושא בהנחיית דורון בבית רחל במודיעין, 19.9.2019.

איך יודעים שסרף היה מוצלח?
כאשר המשתתפים לא רוצים ללכת!
גם במהלך השעה אחרי שהוא הסתיים "פורמלית", עם ההקראה האחרונה, עדיין ישבנו כולנו בסלון הכה-מוכר של אמא שלי, המארחת, והמשכנו לדבר. גם על מה שהיה ומה שהוקרא, וגם על מה שלא. מה שהופך סרפים לטובים, ולעיתים לבלתי נשכחים, זו כימיה. יכולים להיכלל בסרף הקטעים הכי מדהימים, המשתתפים הכי מרתקים והאוכל הכי טעים – אבל אם חסר הדבר הבלתי-מוגדר הזה שנוצר ומתקיים בין האנשים (לא רק הטקסטים), הסרף עלול להישאר ברמה השכלית, אך לא להגיע לרמה הרגשית.
לסרף הנוכחי הגיעו שמונה משתתפים שכולם הגיעו בזמן וללא ביטולים (לא מובן מאליו), כולם ממודיעין (מסתבר שזו הפעם הראשונה באזורנו, סרף לוקאלי לגמרי), באיזון מגדרי סביר, עם שלושה חדשים נלהבים, ועם רשימת טקסטים שלכאורה לא היה ביניהם קשר – סרף ללא נושא, בכל זאת.
וזה עבד. בצורה מופלאה.
היה מה להגיד, היה מה לשתף והיה ממה להתלהב (או להנהן בראש בצער). אפילו עם תזמון שכזה, יומיים לאחר הבחירות, הצלחנו להיות נאמנים לבקשתי "ללא פוליטיקה", וגם כשזו הציצה פה ושם, זה היה במקרה ולא באופן שהטריד. מה שכן היה, והרבה, זה רגש, אותה רמה רגשית שהזכרתי קודם ושבעיניי הופכת סרף למעניין, כאשר אנשים חושפים משהו מעצמם ונחשפים למשהו מהאחר. סרף ללא רגש הוא כמו דייט שלישי ללא נשיקה.
בסרף שלנו נכחו ילדים שחזרו בתשובה, או בשאלה, וההשלכות הבעייתיות על המשפחה, גבולות ששמים לילדים ובכלל, פרשה דרמטית נשכחת ממלחמת יום כיפור שעדיין מסרבת להיפתר, אנשים שרוצים למצוא את עצמם ומרגישים שפיספסו את ייעודם, היחסים הכי מורכבים שאפשר בין ילדים להוריהם, וכמובן – איך אפשר בלי בסרף שאני מנחה – ציפורים.
כל הנושאים האלה נבעו חלקם מחוויותיהם האישיות של הנוכחים וחלקם מתוך הטקסט – אבל בשילוב הכימיה הנהדרת שהזכרתי הם הצליחו ליצור פיזיקה בלתי נשכחת. וכמובן, הקשרים שנוצרים בסרף ללא נושא ושגורמים לאנשים לצעוק בהפתעה: "אבל על זה בדיוק דיברנו בטקסט הקודם!". כן, הכול קשור, צריך רק לדעת לחבר בין הדברים…
תודה לרחל, אילנה, איריס, מוטי, מיכל, ניצן ואתי!