מיכל יובל פיקרסקי

מיכל יובל פיקרסקי
סרף "סליחה", בהנחיית מיכל, בבית הקהילה השוויונית בשוהם, 9.10.2019 יום כיפור

"סליחה פירושה ויתור על כל תקווה לֶעָבָר טוב יותר" טיק נהט האן –
מתוך אחד הטקסטים שהוקראו במהלך הסרף
במשכן יְפֵיפֶה ומכובד באגף החדש בבית הגמלאי התכנסו עשרות חברי הקהילה השוויונית בשוהם וחברים לציין את יום הכיפורים
בין הצום לתפילות בערב היום ובמהלכו היו גם טקסטים ושירים ושיחות על המהות ועל התוכן.
והיה, מה שנראה כהולך ומתגבש למסורת יום כיפור, סרף בנושא "חשבון נפש".
וכמעט בכל מובן ואופן מדובר על סרף שלא בכללי "בוק סרפינג" – לא אוכלים ושותים, לא רושמים (המנחה לא רושמת) הטקסטים אשכרה מוקראים מתוך דפים וספרים, עשרות משתתפים במעגל אחד ענק ומטעמים מובנים כל הסיפור הזה נמשך שעה וקצת. אבל במהות מדובר על בוק סרף לכל דבר – אנשים שבוחרים ומקריאים טקסטים ואנשים שמקשיבים להם, מתחברים ומדברים.
והיו טקסטים נפלאים (וסליחה מכל מי שלא הצליחו להקריא את מה שהביאו).
והייתה הקשבה ושיחה פתוחה וגלויה על מהות "חשבון הנפש" וכמה זה מתקשר למושג "סליחה"
וסיכמה נפלא רינת Rinat Safania, הָרַבָּה שלנו, שאמרה שאמנם מהות חשבון הנפש היא בדיקה עצמית מדוקדקת ולא פשוטה אבל בסופו של תהליך חייבת לבוא גם הסליחה והמחילה לעצמי (וסליחה על הציטוט הלא מדויק שהרי לא רשמתי רק הקשבתי)
אז מה היה לנו שם?
– שלוש שירים קצרים מתוך ספרה של ש. שפרה "אישה שמתאמנת לחיות" – העוסקים בחשבון הנפש אחרי פטירת האם
מבקשת על חיי אמה:
אִשָּׁה מְבַקֶּשֶׁת עַל חַיֵּי אִמָּהּ כְּדֵי
שֶׁמִּישֶׁהוּ יִקְרָא לָהּ בִּתִּי, יַלְדָּתִי, מִפְּנֵי שֶׁשּׁוּם
אִישׁ לֹא יִקְרָא לָהּ עוֹד בֶּאֱמֶת
אֲהוּבָתִי
– עכשיו (על קו החוף) של הראל סקעת:
"עַכְשָׁו, עַל קַו הַחוֹף מוּל אֱלֹהִים / כְּבָר לֹא מַעֲמִידִים פָּנִים / רוֹצִים הַכֹּל מֵהַתְחָלָה
כֵּן עַכְשָׁו, הַשֶּׁקֶט כְּבָר נִשְׁמַע קְרוֹב / כָּל מִי שֶׁבָּא לִי בָּא לִי טוֹב / כְּשֶׁאֵין תְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה"
– הזמנה לשקט שבפנים / ג'ק קורנפילד (משם הגיע הציטוט שבפתיחת הסיכום)
– לפתוח דף חדש/ דני אדינו אבבה – ידיעות אחרונות 8.10.19
"השנה החולפת הייתה שנה סוערת במיוחד עבור הישראלים יוצאי אתיופיה. הצטברות של כמעט ארבעה עשורים של יחס משפיל, פוגעני וגזעני פרצו בבת אחת במחאה ‑ שהוגדרה על ידי חלקים בציבור כהתפרעות חסרת מעצורים…… מוטב שנעשה חשבון נפש עמוק, איש־איש בקהילתו, בארגונו, ובעיקר עם עצמו, על השנה המפרידה בין צבעים, אמונות וקהילות שהייתה לנו. "
– כאשר התחלתי לאהוב את עצמי/ צ'רלי צ'פלין – שיר שכתב צ'פלין לכבוד יום הולדתו ה- 70.
"כאשר התחלתי לאהוב את עצמי // יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי, הם רק אותות אזהרה// שאני הולך נגד האמת הפנימית שלי
היום אני יודע – זוהי "אותנטיות"."
– הנני/ שלומית נעים מאור
המתחיל במילים: וְתַעַמְדִי מוּל עַצְמְךָ וְתֹאמְרִי בְּקוֹל רָם וְנָשָׂא כִּי פִּיךָ וְלִבֵּךְ שָׁוִים
וּפָשַׁטְתְּ יָדַיִךְ וְנָשַׁמְתְּ עָמֹק וְיָם לְפַתְּחֵךְ הִשְׂתָּרֵר…..
– החלום האבוד של נעמי / ציר וסיפר ציזר אשר; כתבה וערכה – טל אשר ינקלוביץ
ספר ילדים שכתבה טלי אשר המבוס על סיפוריו (לפני השינה בילדותה) ואיוריו של אביה, ציזר אשר, המאייר המיתולוגי של עיתוני ילדים
– מאום לא ניתן במתנה/ ויסלבה שימבורסקה
"מאוּם לא נִתָּן במַתָנָה, הַכל בהַשאָלָה.
אני טובַעַת בּחוֹבוֹת עד מֵעַל לָראש.
אֲחֻויַב לשַלֵם בִּי עַצמי
תּמוּרַת עַצמִי,
בַּעֲבוּר הַחַיִים לִמסֹר אֶת הַחַיים."
תודה לרינת על הבית והלב, תודה לכל המשתתפים, סליחה ממי שלא הצליח להקריא – ויותר ממוזמן לצרף כאן למטה בתגובות את הטקסט ותודה למי שקרא והגיע עד לכאן.
נתראה בכיפור הבא – וגמר חתימה טובה לכולם