רז ספקטור

רז ספקטור
סרף "מציאות והשתקפויות", בהנחיית רז, בבית נעה ברחביה, 17.10.2019

טוב, ירושלים. חריגותה כלל אינה שנויה במחלוקת (לדוגמה, עיר בירה במדינה מערבית שיש בה רוב למפלגה חרדית…). כל מה שקורה בירושלים קורה אחרת מאשר במקומות אחרים. וגם הסרפים שמתרחשים בה (כבר היו כ400 או 500), ובכן, הם לא דומים.

למשל, יש רוב גברי. בשאר הארץ זה הפוך. למשל, טווח הגילאים בסרף שהנחיתי בחמישי האחרון אצל נעה ברחביה היה 23-81. טווח יותר רחב מבאיזורים אחרים. והיו 3 חדשים, מתוך 7 משתתפים. גם זה הרבה. והכי בולט, לטעמי כמנחה: השתיקה שהשתררה כששאלתי "אוקיי, מי רוצה להקריא ראשון ולפתוח את הסרף?" נמשכה דקות ארוכות. זאת הייתה אם כל השתיקות, שתיקה רבתי, והיא אילצה אותי, מנחה המפגש, לקרוא ראשון (באופן טיפוסי, המנחה קורא אחרון).

ואז התחלנו להתגלגל, מנושא מדעי השיהוק במוסקבה פטושקי (שהתברר שהוא מה שאנו מכנים גיהוק… בידקו בוויקיפדיה) לתמונת נוף של אדם נופל מעץ תוך נסיעה ברכבת של ט. כרמי, לישראל אלירז, לדליה רביקוביץ', לראי קסמים שהגה אבינועם מן, לטקסט יוצא דופן (שכחתי שם המחברת) בנוגע לאינטימיות או שבילי ההיכרות בין בני זוג, שהביאה נעם (Noam Thomas) לפרק בנוגע להתמוססות הכרת, או חוויית, או אשליית, האני, בעת שימוש בחומרים פסיכדליים.

קדימה ולמעלה והצידה ולעומק ואחורה – זה היה סרף ארוך וכן מאוד. ולמרות שהייתה בו תחושה שאפשר לשאול ולומר הכל, הכל הוא איכשהו, לפחות בירושלים, תמיד כמעט, וכך כל מיני רחשים ולחשים, דברים שנחשבו ושהורגשו ושלא נאמרו, היו נוכחים מאוד אף הם בסרף מסוים זה.

נהניתי מאוד. והדרך בת 150 הקילומטר בחזרה לחיפה חלפה ביעף, בשעה וחצי (בטויוטה פריוס שהייתה שייכת עד לפני שבועיים לפרופסור למוסיקולוגיה בהר הצופים, כך שהכל בסופו של דבר מתחבר).

תודה על ההזמנה ועל האירוח החם והנינוח, נעה (ותודה מיוחדת לסנופקין אדום הרעמה).