ניצן לן

ניצן לן
סרף "אמנות ומציאות" בהנחיית איילת עמית יהודאי בבית האמנים במודיעין. 18.11.2019

סרף מרתק על רקע תערוכה קבוצתית של אמנים מהעיר ובהשתתפות אמנים ואוצרות יחד עם אלו שאינם מתחום האמנות. מנחה – איילת עמית יהודאי. מגוון רחב של סוגי אמנויות וטקסטים תרבותיים, ביקורתיים בחלקם, דיברו על החיים והמציאות ואיך הם מוזנים זה מזה, מתארים זה את זה ויוצרים זה את זה : בקטעי מוזיקה – ג'ז אינסטרומנטלי, שירה יוונית, עיתונות, שירת ילדים, שירה מינמליסטית, טקסט פסיכואנליטי, רומן וסרט תיעודי.
רחל הקרינה סרטון תיעודי על הציירת ציונה תג'ר – מבט פמיניסטי תקופתי על הרצון לטוטאליות וראיית הציור כעבודת בורא יומיומית, על מחירי החיים כאמנית אשה וחווית העיסוק האמנותי בין דומסטיות לאוניברסליות, בין לוקאלי לבינלאומי. השוונו לציירות נוספות ודיברנו על מעמד הנשים בשדה האמנות.
ניצן הביא ביקורת של ארז דבורה על סרט מ 2017 "דיוקן של נערה עולה באש", דרכו הציג יחסי כוחות בין אמנית למושא היצירה בשנת 1770. הסרט מדבר על ציור ככלי שיווקי, ציור שמיועד להיות כלי לשידוך. דנו בציור כחושף אופי ומידות, על ציור לסבי ודיברנו דרכו גם על "תמונתו של דוריין גריי" של אוסקר ווילד.
אורית השמיעה קטע מוזיקלי והקריאה את תרגומו, אחת מארבע בלדות מלאות תוגה העוסקות בעלמת מטהאוזן (שם מחנה ריכוז). לחן תאודורקיס מילים יעקובוס, מריה פרנדרואי שרה. השירה והפואטיקה היווניים העלו את נושא הנשים בשואה דרך חיפוש אהובתו של המשורר. מוזיקה זו מלווה את אורית בימי השואה.
דליה השמיעה ותיארה את אמן הג'ז מיילס דיוויס המוגדר "הפיקאסו של הג'ז" ובעל צורת חשיבה מיוחדת. דיוויס בעל יכולת מוזיקלית וירטואוזית, פילוסופיית חיים שהוא מבטא בדרך הנגינה שלו ודיבור עליה בראיונות. אחד הנושאים שדן בו הוא התגברות על טעויות באופן בלתי שיפוטי, זרימה עם ההתפתחויות והשינויים והפיכתם לנושא שמתקבל ולא מתנגדים לו.
גילה הקריאה שיר קצר על חוף שבו נראית סצנה בצבעים לא מציאותיים – שיר ילדים שכתבה לאה נאור. הדיון בשיר העלה את היכולת להתנתק מן הקיים, לחלום ולהעז.
אורן, בקטע מספר על יונג "זיכרונות חלומות מחשבות", ניסיון לכתוב ביוגרפיה, מתחבר לדמיון שתיארה גילה. הקטע עוסק במפגשים עם הלא מודע החרוטים בזיכרון: התנאים החיצוניים אינם תחליף למה שמתחולל בפנים. החלומות והחזיונות הם העיקר, הלבה הלוהטת ומרב המקום צריך להינתן לעת יונג להתנסויות פנימיות כמו בצמח שחלקו התחתון הוא העיקר ולא מה שנראה מעל פני האדמה. הייחודיות של כל אדם חשובה.
דרך גילה ואורן דיברנו על אוטנטיות שמבטאת את המקום הפנימי של האדם.
טל המשיכה את הדיון דרך קטע שיר מינימליסטי וציורי – תיאור המחבר בין דמיון למציאות – אגי משעול בשיר "התגלות", שיר על חתול וכביסה. משעול היא אשה טוטאלית וחושפנית ביצירתה האמנותית. היא משתמשת בנושאים של יומיום. כתיבת השירה משתמשת בחלומותיה כמנוף וקשר עם המתחולל בנפשה. היא כותבת מיד עם ההתעוררות את החוויה שעלתה בה.
ניצה קראה ביקורת סרט על "היסטוריה של אלימות" של הבמאי דיוויד קרוננברג. סרט אימה – פחדים ומפלצות שראתה אינספור פעמים. הכל נראה בו אמיתי ויכול לקרות. הדיון שהעלתה עסק בטענה שאלימות טמונה בכולנו גם אם היא מרוסנת. דנו דרך יוצרים והוגים שונים בביטויים של האלימות בחברה וכמה הם מהווים חלק מחיינו ומשפיעים עליהם. דוגמאות נוספות שניצה הביאה: קלייר פלייסי, שצילמה פרויקט העוסק חיילים במלחמת העולם לפני המלחמה ואחריה. בפרויקט הוכיחה כמה המלחמה שינתה אותם בעזרת צילומי פנים. עבודה נוספת המשתמשת באלימות – מאוריציו קטלאן שהדביק את הגלריסט שלו לקיר עד שנזקק לאשפוז. מצד שני – אמנות מהווה מרפא לאלימות וגם מבטאת את החירות (פוקו) ואת היכולת לחצות גבולות.
בקשר לנושא זה, איילת הביאה כתבה מ"טיים אאוט" עכשווי על מחיקת אמנות רחוב בפלורנטין. זהו ז'אנר אמנות בו היזון הדדי מתמשך בין האמנות לחיים. קיום האמנות משנה את פני הרחוב וההתנהלות בו, והתושבים מגיבים אל חדירת האמנות למרחב האישי והציבורי שהם חיים בו, נהנים לעתים וסובלים לעתים ובעקבות ניצה, דיברנו על אלימות כלפי היצירות.
בסרף זה באו לידי ביטוי ההשפעות ההדדיות והמקום הנרחב שתופסת האמנות בחיינו. הושוו ההשפעות והתפיסות השונות , התפקידים והשימושים בה בחיי היומיום בתקופות שונות ובז'אנרים מגוונים. היה מלמד ומאתגר מחשבה.