ליאור לריאה

ליאור לריאה
סרף "טיולים ומסעות" בהנחיית ליאור לריאה בביתה של אורה בתל אביב. 20.11.2019

התכנסנו שבעה בביתה של אורה בתל אביב. אורה פתחה את המפגש עם השיר העל-זמני של אלתרמן ״עוד חוזר הניגון״. שוחחנו על הטבע שכמו עוטף את הדובר בשיר ומשתנה סביבו. נילי, שזה הסרף הראשון שלה, סיפרה שבעבר לימדה את השיר הזה בשיעורי ספרות ובעזרתה צללנו לעומק המשמעויות והרבדים בשיר – מה מסמלות הכבשה והאיילת שזוכות לליטוף אבל נותרות מאחור?

מאלתרמן ניבה לקחה אותנו לברלין של ולטר בנימין בספרו המשוטט (כרך א׳). היא הקריאה קטע שבו מתאר בנימין שיטוט ב Tiergarten של תחילת המאה ה-20. הלכנו לאיבוד יחד איתו בין העצים, הזכרונות והאסוציאציות שרודפות האחת את השנייה בטקסט. נזכרנו בסיפורו העצוב של של ולטר בנימין שהתאבד בזמן בריחתו מגרמניה וכבר לא חזר לשוטט בברלין, וסיפור זה הוביל אותנו לדבר על ״מסעות אחרונים״ בהשראת הטקסט שקרא יותם מהספר ״אנה לא״ של אוגוסטין גומז ארקוס, אודות מסעה האחרון והארוך של אם, מדרום ספרד לצפון המדינה, כדי לבקר אתה בנה בכלא, לפני מותה. יותם הקריא לנו קטע שמתאר את ההכנות למסע, הפרידה האחרונה בהחלט מהבית שאליו כבר לא תחזור האם, הפעם האחרונה שהיא אופה לחם בתנור עבור הבן.

באווירה העגמומית שנוצרה, נשארנו לדבר על אמהות שיוצאות למסעות. נילי בחרה את השיר ״אם תחזרי״ של מיה טבת דיין, שנכתב בעקבות מותה של אמה של המשוררת. שיר מרגש וקשה שבו בני המשפחה שנותרו מאחור מקווים שהאם תחזור מהמסע אליו יצאה (לעולם המתים) ותבקר בבית המשפחה, ומזכירים לה שהמפתח לדלת הכניסה עדיין מחכה לה ״במקום הסודי״.

יצאנו להפסקה לחדש כוחות ואז לקחה אותנו לאה לעולם האגדות והקריאה מהספר ״מעשה ביצירה״ של ריבה פרי, קטע שמנתח את המשמעות הסמויה והעמוקה באגדות היפיפיה הנרדמת ושלגיה. בשתי האגדות הגיבורה נופלת לתרדמת שממנה תקום ל״חיים חדשים״, ממש כמו הזחל שהופך לגולם (סטטי לכאורה) ולאחר תהליך אינקובציה שאותו לא ניתן להאיץ – הופך לפרפר. כאן, התרדמת היא המסע של היפיפיה הנרדמת, מסע שבסופו תושיע אותה נשיקתו של הנסיך והיא תתעורר לחיים מאושרים לצידו.

מהמסע הסמוי הזה עברנו למסעו הממשי של צ׳ה גווארה על אופנוע. דוב הקריא מספרו של צ׳ה גווארה ״דרום אמריקה באופנוע״ קטע משעשע על הצדדים הפחות צפויים במסע שכזה, למשל תקלה באופנוע ועצירה לא מתוכננת ללינה במקום זמני. שוחחנו על דמויות ואנשים שעוברים טרנספורמציה בעצם המסע שהם עושים, כמו צ׳ה גווארה שהפך למהפכן בעקבות מסעו בדרום אמריקה בתחילת שנות החמישים.


סיימנו את הערב בצחוק בלתי פוסק שעורר המונולוג ״הטיול המאורגן״ של חנוך לווין שאני (ליאור) הקראתי ומסתיים כך: ״די, אפשר להשתגע, לאן עוד תיקחו אותנו, הרסתם אותנו, העליתם והורדתם, הורדתם והעליתם, והספקנו והספקנו, ובשווייץ נסענו על האדמה ומתחת לאדמה, וגם בלונדון, מתחת ומעל, וזה היה גם בצרפת, טיול כזה לא היה לי בחיי ולא יהיה לי בחיי״. מסע של 3 שעות הסתיים עם חיוך רחב ועם טעם של עוד.