מרים פרידמן

מרים פרידמן
סרף "נעליים" בהנחיית מרים פרידמן בביתה ברעננה. 12.12.2019

בערב גשום וקריר, נפגשנו לסרף שבע בנות ובן יחיד. החבורה כללה את: לילית (חדשה), קובי, ורדה, מירה, סיגל, שירה, ניצה ואנכי המארחת והמנחה. לא שכחנו את נילי, שחלתה ולא הגיעה. איחולי החלמה נילי.
לאחר שהתחממנו מהמרק, פתחנו, שלא כרגיל ,את האירוע בצפייה בטלוויזיה, בקטע יצירה בימתית בשם "נעליים" מאת נועה לב (ראו למטה). לבקשת המשתתפים צפינו בקטע מספר פעמים, וסביבו התעוררה שיחה מרתקת וערנית על משמעויות הקטע והנעליים המככבות בו, כפי שהשתקפו בעיני הצופים (בגלל אורך הדברים לא אפרט). המשכנו בקריאת הטקסטים השונים, שמתוכם הסתבר שנעליים העסיקו את כולנו בצורה זאת או אחרת,דרך אגדות הילדות, קניית נעליים חדשות ושינה אתם במיטה, נעליים כמשאת נפש, נעליים והשואה ,נעליים בתרבויות ובדתות שונות, נעלים שמזכירות את האדם ועוד ועוד. תקצר היריעה מלפרט ונדמה לי שאפילו לא מיצינו את הנושא עד תום, על משמעויותיו הרבות.
הקטעים שהוקראו:
מירה – "הנעליים האדומות" מאת הנס כריסטיאן אנדרסן. כביכול סיפור ילדים, שתהינו על משמעויותיו האמתיות. לסיפור המקורי
לילית – קטע אינטרנטי, כיצד הגיעו נעלי העקב לצרפת? הופתענו לשמוע שדוקא מפולין.
ורדה – הקריאה ספור שכתבה דבורית שרגל על הנעלים המצוירות שלה, וכן הקריאה קטע על נעלי הקסם של דורותי המחזירות אותה הביתה, מתוך "הקוסם מארץ עוץ".
סיגל – קראה קטע שכתבה ליאורה גרוסמן על חיפושיה אחר הזוג המתאים של נעלי ד"ר מרטין,שהיו לה כמשאת נפש.
ניצה – קראה את הסיפור נעליים מתוך "געגועי לקיסינג'ר" מאת אתגר קרת, על הנעליים שקיבל מגרמניה וזיכרון הסבא שנספה בשואה דרך עיניו של ילד. בעקבותיו סיפרה גם סיפור של מיכה בן מאיר על ביקורו במסע תלמידים למיידנק וכיצד הוקרא ליד ערימת הנעליים המתות שם, הסיפור של אתגר קרת. שילוב מדהים.
שירה – קראה מתוך ספרו של מאיר שליו "הדבר היה ככה". קטע הקשור לנעילת סנדלים או נעליים באירועים שונים, כרגיל קטע משעשע ומלמד.
קובי – סיפר תוכן של סיפור אמתי, על הורים ששמרו כל השנים את הנעליים של תינוקם שנספה באקציה בשואה. הקריא גם קטע משיר של אבנר שטראוס:
הַמְּצִיאוּת הִיא כְּמוֹ נַעַל
לִפְעָמִים הַקֶּשֶׁר מִתְרוֹפֵף
לִפְעָמִים כְּדֵי לִקְשֹׁר
אַתָּה חַיָּב לְהִתְכּוֹפֵף
הִיא שׁוֹטֶפֶת הִיא עוֹטֶפֶת הִיא רוֹדֶפֶת
לִפְעָמִים הַמְּצִיאוּת תּוֹקֶפֶת
לִפְעָמִים הִיא לוֹחֶצֶת לִפְעָמִים הַקֶּשֶׁר מִתְרוֹפֵף
לִפְעָמִים כְּדֵי לִקְשֹׁר אַתָּה חַיָּב לְהִתְכּוֹפֵף.
כמה נכון.
ואני, מרים – קראתי מתוך ספרה של נטליה גינצבורג "המידות הקטנות" את המסה נעלים בלויות. סכמנו את הנושא.
היה ערב מרתק ללא רגע דל עם מרק חם וכבוד נהדר שהחברים דאגו להביא.
תודה לכל המשתתפים.